רבי נחמן מברסלב  - חגי ישראל - ברסלב שיעורי תורה חוק נתן - לימוד יומי בספר הקדוש חק נתן - ברסלב אלבום תמונות - תמונות ראש הישיבה ואלפי תמונות צדיקים תולדות ברסלב - תולדות רבי נחמן מברסלב זל ותלמידיו הקדושים ברכות מהרב - רבי יוסף שובלי שליט"א צור קשר - ישיבת תיקון המידות דחסידי ברסלב Breslev english site
מנהגים - מנהגי חנוכה - חגי ישראל
סופגניה חנוכה

מנהגים - מנהגי חנוכה - על פי ספר התודעה - חג החנוכה

דיני ההדלקה; עוד דינים ומנהגים לחנוכה;

דיני ההדלקה :

מצוה מן המובחר להדליק נרות חנוכה בשמן זית זך ובפתילות של צמר גפן, מפני שאורם זך, והוא זכר לנר המנורה שהדליקוהו בשמן זית. אבל גם כל שאר השמנים והפתילות כשרים להדלקה. וכן כשר הנר שעושים משעוה, מחלב או מפרפין:

הנר שנותן בו השמן והפתילה צריך שיהא מהודר, משל מתכת או משל זכוכית, מצוחצח ונקי. נר של חרס אינו כשר להדלקה אלא פעם אחת בעוד שהוא חדש. הדליק בו פעם אחת, נעשה מאוס ואינו כשר להדלקה למחרת:

פתילה שהדליק בה לילה אחד, מותר מן הדין להדליק בה גם למחר, וכן הדין במותר השמן או בשיורי נר השעוה והפרפין, שמותר להשתמש בהם לנר חנוכה של מחר:

כיצד מדליקים:

לילה הראשון מדליק נר אחד, ומוסיף בכל לילה נר אחד, ובלילה השמיני מדליק שמונה נרות. (זו היא דעת בית הלל, וכן הלכה. ונתנו סימן בדבר: חנוכה - ר"ת ח' נרות והלכה כבית הלל):

היתה לו מנורה קבועה של שמונה נרות, בלילה הראשון מדליק את הנר הקיצוני שבצד ימין. למחרת מוסיף עליו שכנו משמאל ומדליק אותו תחילה, ופונה לימין ומדליק זה של אתמול. וכן בכל לילה, שמוסיף תמיד מצד שמאל ובו מדליק תחילה והולך ומדליק משמאל לימין:

וטעם הדבר, מפני שהנר הנוסף הוא חביב יותר כי הוא זכר להתגברות הנס שנראתה באותו היום, לכן מדליק בו תחילה, וכן הוא כלל בכל דבר של מצוה שכל פינות (פניות) שפונים - אין פונים אלא לצד ימין:

הנרות יהיו דולקים בשורה אחת בשוה, לא אחד גבוה ואחד נמוך, אחד נכנס ואחד יוצא. ולא יהיו בעיגול, שכן נראים כמדורה. ואם יש דבר המפסיק בין נר לנר - יצא ידי חובתו. וכן צריך שיהיה רוח מספיק בין נר לנר כדי שלא תאחז להבה של זה בשל זה. וכדי שחומו של נר זה לא ימיס את השעוה או החלב של זה:

בלילה הראשון, קודם שמדליק מברך שלש ברכות: 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם וכו' להדליק נר של חנוכה. בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בא"י אמ"ה שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה' - ומדליק. ובשאר הלילות, מברך שתי ברכות הראשונות בלבד אבל אינו מברך 'שהחינו'. נאנס ולא הדליק נר חנוכה בלילה הראשון - מברך 'שהחינו' בפעם הראשונה שהוא מדליק:

נוהגים להדליק בכל לילה נר אחד נוסף על נרות חנוכה והוא הנקרא 'שמש', כלומר, נר זה מותר להשתמש בו, לראות לאורו, להדליק ממנו לאחרים וכיוצא באלה. ואילו נרות חנוכה אסור להשתמש לאורם כל זמן שהם דולקים למצוה. לפיכך מדליקים את השמש כדי שלא יבוא להנות מן המצוה, אלא ממנו בלבד. וקובעים מקום מיוחד לנר השמש, ולא יעמוד בשורה אחת עם שאר הנרות, כדי שיהא הכר שנר זה אינו מן המצוה. וראוי להקפיד שיהא גם אור אחר בבית חוץ מן הנר המוסף:

נוהגים שאין מדליקים מנר לנר, כלומר, אין משתמשים בנר חנוכה, אפילו להדליק ממנו לנר אחר באותה מנורה, אלא מדליק את כולם בנר השמש או בנר אחר:

בשעת ההדלקה, צריכים שיהיו כל בני הבית נאספים, לפרסום הנס:

אחר שהדליק הנר הראשון בעוד שמדליק שאר הנרות, אומר 'הנרות הללו' וכו', גמר להדליק שרים פזמוני חנוכה, איש איש כמנהגו:

מקום ההדלקה:

תקנו חכמים להניח נרות חנוכה בפתח ביתו הסמוך לרשות הרבים מבחוץ, ובצד שמאל של הפתח, מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. וכשהוא מניחם - לא יניחם למטה משלשה טפחים סמוך לקרקע ולא למעלה מעשרה טפחים. ואם הניחם למעלה מעשרה טפחים - יצא ידי חובתו, אבל אם הגביהם הרבה, עשרים אמה ומעלה, והניחם שם, לא יצא. וכל הדברים האלה מפני פרסום הנס, שנכרת יותר המצוה אם נר חנוכה ליד הפתח הפתוח לרשות הרבים ואינו מונח נמוך מדי ולא גבוה יותר מדי:

ובדורות האחרונים נהגו רוב העולם להניח נרות חנוכה על החלון הפונה לרשות הרבים. אבל לא יניחם על שלחנו ולא על כיוצא בו לפי שאין בזה פרסום הנס, שכן נראה שהדליק את הנר למאור וכדו':

מי שדירתו בקומה עליונה ומחלון ביתו עד לקרקע רשות הרבים יותר מעשרים אמות (כעשרה מטרים בקרוב), טוב יותר להניח נרות חנוכה אצל הפתח של החדר שרוב תשמישיו בו, ובשמאל הפתח כדלעיל. ויש חולקים:

שעת ההדלקה:

זמן הדלקת נר חנוכה מיד בצאת הכוכבים, ואולם בדיעבד כל הלילה כשר להדלקה, כל זמן שבני ביתו נעורים. נאנס ולא הדליק עד שעה מאוחרת מאד והכל ישנים, ואי אפשר להקיצם, וכבר אין פרסום הנס - מדליק ואינו מברך. עבר הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין, ומדליק למחר כשאר כל אדם:

חצי שעה קודם זמן הדלקת הנר, אסור לאכול אכילת קבע ולשתות כל משקה משכר. ומשהגיע זמן ההדלקה, אפילו ללמוד תורה אסור עד שידליק נר חנוכה, ומיד כשיצאו הכוכבים מתפלל מעריב ומדליק. ויש אומרים שמתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים או לאחר ההדלקה, שהדלקה בזמנה עדיפה. ויש הרבה שנוהגים כמנהג הגר"א להדליק נר חנוכה עם שקיעת החמה ולפני מעריב:

הנרות צריכים שיהו דולקים חצי שעה. לפיכך צריך בשעת ההדלקה ליתן שמן שיספיק כדי חצי שעה. והמדליקים עם שקיעת השמש צריכים ליתן שמן כדי הדלקה לחמשים רגע לפחות, דהיינו חצי שעה אחרי צאת הכוכבים:

הדליק הנרות ולא נתן בהם שמן כדי מחצית השעה, אפילו הוסיף שמן אחר ההדלקה - לא יצא ידי חובת מצותו, אלא מכבה ומדליק פעם שניה (ללא ברכה). לפי שעיקר מצות נר חנוכה בשעה שהוא מדליק, וכבר משעת ההדלקה צריך שיהא בנר שיעור שמן לחצי שעה:

נתן שמן יותר מן השיעור מותר לכבות את הנרות אחר חצי שעה כדי שישאר להדלקה של מחר, או להנות ממנו הנאה אחרת, וראוי להתנות מלכתחילה שיוכל להנות מן המותר. ויש אומרים שאין לכבות את הנרות אלא בשעת הדחק. שאריות הפתילות בלילה האחרון, אסור להנות מהן, אלא עושה להן מדורה ושורפן; אבל אם התנה עליהן מלכתחילה - מותר:

נר שכבה בתוך זמן שיעורו, ראוי להדליקו שנית. ואינו מברך עוד פעם. ואם לא חזר והדליקו - יצא ידי חובתו:

נר חנוכה כל זמן שהוא דולק, אפילו לאחר חצי שעה, אסור להשתמש לאורו, וכן אסור לטלטלו ממקומו, אלא מכבה אותו תחילה ואחר כך עושה בו שימושו:

בערב שבת מדליקין תחילה נר חנוכה ואחר כך נר שבת, וצריך שיתן הרבה שמן בנרות כדי שידלקו חצי שעה לאחר צאת הכוכבים:

במוצאי שבת מבדילים תחילה על היין ואחר כך מדליקים נר חנוכה. ויש אומרים להפך, וכל אחד נוהג כמנהג אבותיו. ובבית הכנסת המנהג שמדליקים נרות חנוכה קודם ואח"כ מבדילים:

מי חיב להדליק:

הכל חיבים בנר חנוכה אנשים ונשים. קטן בהגיעו לגיל חינוך, אם אין מדליקין עליו, אף הוא חיב בהדלקת הנר:

בן אצל אביו, מדליק בפני עצמו, ויתן כל אחד נרותיו במקום מיוחד. ונהוג בקהילות הספרדים שאינו מדליק אלא ראש המשפחה עבור כל המשפחה:

אורח שנמצא בבית, אם יש לו מקום מיוחד בבית, מדליק בפני עצמו, (ויש אומרים שאם מדליקין עליו בביתו, ידליק ללא ברכה) ואם לאו - משתתף בפרוטות עם בעל הבית, ויוצא ידי חובתו בהדלקת בעל הבית. ואם יש לו נר, ראוי שידליק בעצמו:

בבית הכנסת מדליקין נר חנוכה בין מנחה למעריב ומברכין על ההדלקה. הדליק נרות בבית הכנסת וברך - בא לביתו חוזר ומדליק בברכה:

(וכן יש להדליק בכל מקום שמתאספים שם אנשים בקביעות, משום פרסום הנס):

המדליק בבית הכנסת מניח את נרות החנוכה בכותל דרום, זכר למנורה שגם היא היתה בדרום ההיכל:

מקום שמדליקין בו כמה אנשים, חיבים לתת רוח נכר בין נרות של זה לנרות של זה, כדי שיהא נכר כמה נרות מדליק כל אחד:

'מצות נר חנוכה, מצוה חביבה היא עד מאד. וצריך אדם להזהר בה, כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל, והודיה לו על הנסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה - שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק':

'הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש היום (של שבת) והדלקת נר חנוכה, מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה, על היין לקידוש היום. הואיל ושניהם מדברי סופרים, מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס':

חזרה לראשית הדף

עוד דינים ומנהגים לחנוכה :

כל שמונת ימי חנוכה, אומרים הלל שלם אחר תפילת שחרית, וכן 'ועל הנסים' בכל התפילות ובברכת המזון. ובבית הכנסת קוראים בתורה בפרשת הנשיאים שהקריבו לחנוכת המזבח. בכל יום קוראים בפרשת נשיא אחד ואינו חוזר עליה למחר, וביום השמיני - מתחילים בפרשת הנשיא השמיני וגומרים לקרוא של כל שנים עשר הנשיאים וזאת חנכת המזבח ומסימים בפרשה הראשונה של סדר בהעלתך את הנרת, עד כן עשה את המנרה:

שכח ולא אמר 'ועל הנסים' בשמונה עשרה, נזכר קודם שאמר את השם בסיום ברכת 'מודים' - חוזר אל 'ועל הנסים'. אמר את השם - גומר את התפילה ואינו חוזר. ונוהגים לאומרו בסוף התפילה, לפני 'יהיו לרצון':

ראש חדש טבת שחל בשבת, מוסיפים בה בברכת המזון שלשה דברים: 'על הנסים' - לחנוכה, 'רצה' - לשבת, ו'יעלה ויבוא' - לראש חדש, ואין לך ברכת המזון ארוכה כזו. ובבית הכנסת מוציאים שלשה ספרי תורה, באחד קוראים בפרשת השבוע - ששה קרואים, בשני קוראים בשל ראש חדש - אחרון, ובשלישי קוראים למפטיר בנשיא של היום וכן מפטירין בנביא מענין חנוכה:

שמונת ימי חנוכה אסורים בהספד על המת ואסורים בתענית. אבל מותרים בעשית מלאכה. חכם שמת - מספידים אותו בפניו אפילו בחנוכה:

כתב המהרי"ל: קבלה בידינו שאין לאדם לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים בחנוכה, היינו, זמן מצות הדלקתן שהוא חצי שעה. רמז לכך: חנוכה - חנו ממלאכה, חנו מן האויבים:

ונוהגות הנשים שאינן עושות מלאכה כל זמן שהנרות דולקים, ואין להקל:

ובקצת קהילות הספרדים נוהגות הנשים שאינן עושות מלאכה כל ימי חנוכה, ויש שנוהגות מנהג זה רק ביום הראשון וביום האחרון של חנוכה:

והטעם שהנשים מחמירות יותר, מפני שהיתה גזרה קשה על בנות ישראל, שגזרו: בתולה הנישאת תבוא לפני ההגמון תחילה. ועוד, מפני שהנס נעשה על ידי אשה. בת יוחנן כהן גדול, יפת תואר היתה מאד, וחמדה המלך הצורר, והיא נתרצתה לו לפנים ובאה לפניו והאכילתו גבינה ונצמא, והשקתו יין ונשתכר ונרדם, וחתכה ראשו והביאתו לירושלים. וכראות שר צבאם כי אבד מלכם - וינוסו:

ומפני הטעם הזה יש נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי גבינה:

וכן מקובל לאכול בחנוכה מאכלים מטוגנים בשמן לזכר פך השמן שנעשה בו נס:

מנהגי חנוכה:

אף על פי שלא נקבעו ימי החנוכה למשתה ושמחה, כבר נהגו רבים מישראל לעשות קצת שמחה בסעודה ואומרים בה דברי תורה ומספרים בנסים שנעשו לישראל. והרי הן כסעודות מצוה:

ומרבים בצדקה בימי החנוכה. וכן מנהג אצל קהילות ספרד שבירושלים, שעורכים סעודות בצותא בימי החנוכה. וכל מי שנפל ריב בינו ובין חבר, ובין אשה לרעותה, בכל השנה - מתפיסים בסעודות אלה:

וכן היה מנהג בהרבה קהילות ישראל שבימי החנוכה שקדו על חינוך הבנים ופרנסי הקהל היו נאספים לתקן תקנות כדי למשוך לתורה את נערי בני ישראל והמון העם. כי חנוכה מלשון חינוך, ועיקרו של חינוך הוא חינוך הבנים לתורה:

ומן הטעם הזה מקובל ברוב בתי אבות בישראל שהאבות נותנים מעות חנוכה לבניהם, כלומר, מתנות אלה שאתם מקבלים היום, כדי שתקבלו עליכם עול תורה לתמיד:

ונהגו הרבה רבנים בתפוצות ישראל, שבימי החנוכה היו יוצאים מעריהם ובאים אל הישובים הכפריים ומלמדים שם את העם תורה ויראת שמים, והיה העם שבשדות נהנה מתורה זו של רבותיהם כל השנה:

הרגל זה שנפוץ בין ילדי ישראל לשחק בחנוכה במשחק הסביבון, אף הוא מענין של חנוכה הוא. כיון שהפרוטה מצויה בכיסם ממתנות הוריהם, וכיון שהדלקת נר חנוכה גורמת מעט לביטול תורה בלילי טבת הארוכים (לילדי ישראל שהם בבית רבן עד שעות הערב) - אומרים להם לתינוקות: הנפשו היום ובלו שעותיכם בחדוה, ובלבד שתכנסו לאחר החנוכה לעול של תורה ויגיעה של מצוה. ואף עתה בשעת משחקיכם, אל תשכחו בנסים ונפלאות שעשה ה' עמנו - וחורתים על סביבוניהם את האותיות נ. ג. ה. פ. כלומר: נס גדול היה פה. ובחו"ל - נ. ג. ה. ש. כלומר, נס גדול היה שם. והכל שלא יסיחו התינוקות דעתם מן הנס הזה אפילו בשעת משחקיהם:

הרי שמנהגי חנוכה, מנהגים של חינוך הם, חינוך לבנים וחינוך לכל המון העם שיהו נזכרים בחסדי ה' עם ישראל עמו ומודים ומהללים לפניו ומקבלים עליהם תורתו וכל מצוותיו:

מנהגים - חזרה לראשית הדף חזרה לדף התפריט