רבי נחמן מברסלב  - חגי ישראל - ברסלב שיעורי תורה חוק נתן - לימוד יומי בספר הקדוש חק נתן - ברסלב אלבום תמונות - תמונות ראש הישיבה ואלפי תמונות צדיקים תולדות ברסלב - תולדות רבי נחמן מברסלב זל ותלמידיו הקדושים ברכות מהרב - רבי יוסף שובלי שליט"א צור קשר - ישיבת תיקון המידות דחסידי ברסלב Breslev english site
התנא האלהי רבי שמעון בר יוחאי - ל"ג בעומר - רבי שמעון בר יוחאי
רבי שמעון בר יוחאי - חזרה לדף התפריט

התנא האלהי רבי שמעון בר יוחאי



תולדותיו ,דברי תורתו ,התגלות ספר הזוהר, רבי שמעון בר יוחאי במערה ,בצאתם מהמערה ,דברי הזוהר בזה ,שליחות היונה ,היציאה מן המערה ,רשב"י מטהר את טבריה על ידי נס ,רשב"י גוזר על העליונים, פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, המאבק על מקום קבורתו, איך קיים רשב"י מצות ג' סעודות ועוד בהיותו במערה, ערלה בעץ חרובין של ר' שמעון, בגודל קדושת התנא האליקי דרשב"י זיע"א ועכי"א, רשב"י לפטור את העולם מכף חובה לכף זכות, רשב"י רואה פני שכינה באספקלריה המאירה, רשב"י משפיע אף להרחוקים, ביטל כמה גזירות, רשב"י פוקד עקרות, נשמת רשב"י

תולדותיו:

התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, נולד כחמישים שנה לאחר חורבן בית שני, יום לידתו אינו ידוע, יש אומרים שגם נולד ביום ל"ג בעומר, ויש שאומרים שיום הולדתו היה בחג השבועות, יום בו נתנה התורה לעם-ישראל. על לידתו מסופר בספר 'נחלת אבות (ח"ג), שמצא כתוב בספרים, שאביו יוחאי היה משבט יהודה, והיה מגדולי הדור, ועשיר ונכבד וקרוב למלכות, ואשתו של יוחאי היה שמה שרה - מזרע הנשיאים, זרעו של הלל הזקן. ותהי שרה עקרה, וכשראה יוחאי שעברו הרבה שנים עלה בדעתו לגרשה, לאחר זמן נודע הדבר לשרה אשתו, שיוחאי בעלה רוצה לגרשה, ולא אמרה לו דבר, רק שהיתה מרבה לצום ולתת צדקה ומתפללת יום-יום בהיותה לבדה, ותבך בכי גדול לפני השם בלב נשבר, להצילה מגרושין, על ידי שתלד בן. ויהי בליל ראש-השנה, וירא יוחאי בחלומו והנה הוא עומד ביער גדול מלא אילנות לאלפים ולרבבות, מהם רעננים הנותנים פרות, ומהם יבשים, והוא, יוחאי, נשען על אילן יבש, וישא עיניו וירא והנה איש מדה, מראהו נורא מאד, ועל שכמו נאד אחד מלא מים, ויעביר בכל היער וישקה כמה מהאילנות היבשים, וכמה מהאילנות עבר עליהם והניחם כמו שהם יבשים ולא השקה אותם, ויגיע עד האילן אשר נשען עליו יוחאי, ויוציא מחיקו צלוחית אחת קטנה מלאה מים חיים טהורים, וישקה את האילן אשר נשען עליו יוחאי ויברכהו. ואז ראה יוחאי, כי שרתה הברכה באותם מעט מים, וגאו מאד ויכסו כל סביבות האילן שעליו נשען, ואז תכף נשא האילן פרי - תפוחים גדולים ויקרים, וסביבם מלא עלים רעננים, ויגדל האילן עד מאד עלים ופרות הנותנים ריח חזק למרחוק. וישמח יוחאי מאד על המראה שראה בחלומו, ויקץ משנתו מתוך שמחה, ובכן דובב הכתוב:"מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה, הללויה". ויספר את חלומו לאשתו ויאמר לה: חלום חלמתי, ופתרונו, לדעתי, פשוט הוא: היער הוא העולם, והאילנות הן הנשים מהן נותנות פירות, ומהן עקרות, כאילנות היבשים; ובראש-השנה נפקדות - יש מהן להוליד, ויש מהן נשארות עקרות. ואת, בתי, היא האילן שהייתי נשען עליו, והשקו אותי ממעין הברכה, להוליד בנים צדיקים וחכמים. ואמנם דבר אחד נשאר לי להבין בפתרון חלומי: מדוע כל האילנות השקה אותם מהנאד, והאילן שהייתי נשען עליו השקהו מהצלוחית ושפך עליו את כל הצלוחית, ולא השקה מאותה צלוחית, לא קודם לכן ולא אחר כך, שום אילן אחר, רק את כלה שפך על אותו אילן שהייתי נשען עליו. ותאמר לו אשתו: תמיהתך תמיהה, ובכן תרשני לילך אצל הקדוש רבי עקיבא להגיד לו את החלום, והוא יגיד לנו את פתרונו. ויהי במוצאי ראש-השנה הלכו שניהם יחדו אצל התנא הקדוש רבי עקיבא, ויספר לו יוחאי את חלומו, ויפתר לו כאשר פתר ' יוחאי, ואמנם הודיעו סבת השקאת אותו אילן רק מהצלוחית, ויאמר לו: דע יוחאי, כי חלומך הוא משל על הנשים היולדות והעקרות, ואשתך שרה היא מהעקרות, שאי אפשר לה להוליד , בשום אופן, ורק על-ידי תפלותיה ורוב דמעותיה אשר שפכה ' לפני השם, הם שזיכו אותה ונהפכה מעקרה ליולדת, והצלוחית , שראית היא צלוחית של דמעותיה שנאספו, ומהן השקוה ורווה , להוליד לך בנים; ולכן לא השקו מאותה הצלוחית שום אילן אחר, רק אותו אילן שאתה נשענת עליו, הרומז לאשתך. ויאמר רבי עקיבא אל שרה: הנך בזאת השנה הרה ויולדת בן, שיאיר לישראל בחכמתו ובמעשיו. וישמחו יוחאי ושרה אשתו מאד מדברי רבי עקיבא, וילכו לביתם לשלום. ותהר ותלד בן ביום חג השבועות, שבו נתנה תורה לישראל, והבית נתמלא אורה מההוד וההדר שהיה חופף עליו, וידעו כל רואיו כי ברכה בו ויאיר לישראל אור גדול. וישמחו הוריו בו מאד ויהללו את השם, ויחלקו צדקות ויעשו סעודה ומשתה גדול ביום מילתו, ויקרא את שמו שמעון, כי שמע השם לקול תפלת אמו ולקול בכיותיה. מהיום ההוא נתנו עיניהם עליו לשמרו מכל טומאה ולגדלו בקדשה ובטהרה. ומעת החל לדבר, הרגילוהו רק בדברים שבקדושה פסוקים ומאמרים. ובהיותו בן חמש שנים, מסרוהו לישיבה שהעמיד רבן גמליאל בירושלים, ויהי כמעין המתגבר, ובהיותו ילד קטן כבר היה שואל שאלות בדיני התורה להתנאים הגדולים רבי יהושע בן חנניה ורבן גמליאל. ואותו תלמיד - רבי שמעון בן יוחאי - היה מגדולי התנאים בסוף הדור הרביעי. עיקר פעילותו היה בשנים ג' אלפים תת"צ לבריאת העולם. רשב"י היה חתנו של התנא הקדוש רבי פנחס בן יאיר. כמובא במסכת שבת (לג ע"ב). רבנו נפטר ביום ל"ג בעמר, ג' אלפים תתק"כ.

דברי תורתו

סתם רבי שמעון המוזכר במשנה ובתלמוד הוא רבי שמעון בר יוחאי. רבי שמעון בר יוחאי תורת רבו היתה בפיו יותר משאר תלמידים, וממה שלמד מרבו מסר לנו לדורות הבאים אחריו, "ספרי" - מדרש הלכה על ספר במדבר ודברים, "מכילתא" - מדרש הלכה על ספר שמות. אך ביחוד נודע לנו ספרו "הזהר הקדוש" הנקרא גם "מדרש יהי אור", שמקבלים אנו מדור דור שרבי שמעון בר יוחאי חברו יחד עם החבריא - תלמידיו, לאחר שהותו שלש עשרה שנה במערה, והוא חבור על פרשיות התורה, כמו כן הוסיף רבי שמעון בר יוחאי חבור "רעיא מהימנא" (על שם משה רבינו רועה נאמן),ומפוזרים הם בספר הזהר, ו"ספרא דצניעותא" חמשה פרקים כנגד חמשה חומשי תורה. כמו כן חיבר הספר "תקוני הזהר" ובו גלה סוד ד' ליראיו שבעים אנפין (פנים) במלת בראשית ברא אלקים, גם "אדרא רבא קדישא" עשו רשב"י ותלמידיו כשנתכנסו בין האילנות (אדרא - לשון גרן או חדר או אספה) ונכנסו לשם עשרה אנשים שהם רשב"י ובנו רבי אלעזר, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יוסי בר יעקב, ורבי יצחק, ורבי חזקיה בר רב, ורבי חייא, ורבי יוסי, ורבי ייסא, ויצאו שבעה כיון שרבי יוסי בר יעקב ורבי חזקיה בר רב ורבי ן יוסי מתו קדם שיצאו, וכשראו החברים שמלאכים קדשים נושאים אותם צעק רבי שמעון ואמר שמא נגזרה עלינו חס ושלום גזרה להענש על שנתגלה על ידינו מה שלא נתגלה מיום שעמד משה על הר סיני, ענתה בת קול ואמרה לרשב"י: אשריך רבי שמעון, אשרי חלקך וחלק החבריא אלה העומדים עמך, שנתגלה לכם מה שלא נתגלה לכל צבאות מעלה. ודברי ספר הזוהר נתקבלו מפי רבי שמעון בר יוחאי בעל-פה והיו מכוסים, וכן נמסרו לבנו ותלמידיו, וכל זמן שחי רשב"י, וישיבתו היתה קיימת, לא נכתבו הדברים על ספר כלל. ובספר שערי מירון מביא שכדי שלא תשתכח תורת הסוד מישראל החליט רשב"י להעלות על כתב את רזי התורה, על כך מנה את רבי אבא שהיה סופר מהיר מגדולי תלמידיו לכתבו, במקורו היה ספר הזהר על כל עשרים וארבעה ספרי התנ"ך, והיה משקלו כמשא גמל, ולדאבוננו לא נותר לנו רק על חמשה חמשי תורה. וכיון שנפטר רשב"י לעולמו היו הדברים טמונים וסתומים אצל בנו ותלמידיו, ותלמידי תלמידיו, והם היו שהביאו הדברים אחר כך בזמנים שונים והעלום על ספר לסדרם בכתובים, והם חתמו את ספר הזהר ושאר ספרים(כן הוסיפו עליו משלהם עוד בימי האמוראים), ובלשון סורסי (ארמית) נכתב כמו התלמוד הירושלמי.

חזרה לראשית הדף של הליקוט אודות הרשבי

התגלות ספר הזוהר

יש אומרים שהרמב"ן מצא את ספר הזהר בארץ ישראל ושלחו לקטלוניא שבספרד, ונתגלגל לידו של תלמידו רבי משה דליאון, ואחר מותו מצאו הספר, ואז יצא לאור העולם. עם הופעתו יצאו על הספר אנשים שערערו על מקורו, אך אנו אין לנו אלא עדותם של רבותינו חכמי הדורות, רבינו בחיי, שהיה תלמיד הרשב"א גדול תלמידיו של הרמב"ן, ואחריו כל גאוני ישראל מזמן הראשונים ועד האחרונים אשר קבעו שספר הזהר הוא ממדרשו של רשב"י, ורבנו בחיי מביא בשם רבו הרשב"א זכרונו לברכה, שהוא ראה ספר הזהר, וכן מביא מלשון ספר הזהר ומכנהו בשם "מדרשו של רשב"י וכו'", וכן העידו עליו, על הספר הקדוש, "ספר הזהר" כל הבאים לפניו ולאחריו. מצויה מסורת נוספת בענין התגלותו של ספר הזהר: כי לפני שמונה מאות שנה לערך, היה ספר הזהר גנוז במערה אחת בכפר מירון וישמאעלי (ערבי) מצאו, והיה מוכר הדפים לרוכלים שבגליל, ובהם היו עוטפים את מרכולתם, עד שבא חכם אחד מן המערב ונפלו לידו כמה מן הכתבים, הלך תר וחפש באשפתות ובזבלים אחר שאר הכתבים, עד שמצאם ועשאם חטיבה אחת, והוא ספר הזהר עד היום הזה.

רבי שמעון בר יוחאי במערה

באותם הימים בהם חי ופעל רבי שמעון בר יוחאי, היתה תקופה קשה ביותר לעם-ישראל. הרומאים, ובראשם הקיסר אדרינוס, רדפו את היהודים בכל מקום שהיו. רדיפות אלו נמשכו מאז חורבן הבית ועד לתקופה זו של רשב"י. במיוחד רצו הרומאים לגזור על היהודים שימירו את דתם, והכל על-ידי גזרות קשות, ודור זה היה נקרא בפי חז"ל "דורו של שמד", כי זה היה עיקר מטרתם השמדה רוחנית של כלל-ישראל. וכידוע, שהם הוציאו להורג את עשרת הרוגי מלכות, אשר ביניהם נמנו גם רבותיו של רשב"י. אך לאחר מכן, בימיו של רבי שמעון, כשעלה על כס קיסרות רומי המלך אנטונינוס פיאוס, הוקל מעט עולם של הרומאים. אולם לא כן היה גורלו של רבי שמעון, הוא עצמו נרדף על-ידי המלכות ואף הוציאו עליו גזר דין מות, מסבת היותו מנהיג ישראל, עם השם, ומלמד תורתו.הוא הוכרח להמלט ולהחביא את עצמו במערה שלש-עשרה שנה. ומעשה שהיה כך היה (מסכת שבת לג ע"ב): הרומאים, במקביל לגזרותיהם, התחילו בבנית ארץ-ישראל: בנו גשרים ושוקים ותקנו מרחצאות, והכל בכדי להראות ליהודים, שטוב וכדאי להתחבר אליהם ולחסות בצלם. ובאותה עת ישבו יחד חכמי ישראל והם: רבי יהודה בר אלעאי, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי, וישב אתם גם יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: "כמה נאים מעשיהם של אומה זו: תקנו שוקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות". רבי יוסי שתק ולא הגיב מאומה. נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמם, תקנו שוקים - להנאתם ולטובתם, תקנו מרחצאות לעדן בהם עצמם, תקנו גשרים ליטול בהם מכס. הלך יהודה בן גרים וספר את הדברים לקרוביו וידידיו, ובתוך כך נודע הדבר גם למלכות. יצא דבר המלכות וגזרתם על כל המשתתפים באספה, כדלהלן: רבי יהודה ששבח את הרומאים - יתעלה ויהיה ראש המדברים בכל מקום; רבי יוסי ששתק - יגלה לצפורי; רבי שמעון שגנה - יהרג. כאשר נודע הדבר לרבי שמעון, ברחו הוא ובנו רבי אלעזר מביתם והתחבאו בבית-המדרש. כל יום היתה אשתו מביאה להם פת לחם וכד של מים לסעוד את לבם. כאשר גברו החפושים , חשש רבי שמעון שמא יתגלה מחבואם, ואמר לבנו נשים דעתן קלה (שמא יצערו אותה אנשי המלכות והיא עלולה לגלות את מקום מחבואם. יצאו רבי שמעון ובנו מבית-המדרש וברחו אל מחוץ לעיר והתחבאו במערה אחת, בכפר פקיעין אשר בגליל העליון. נעשה להם נס ונברא להם עץ של חרובים ומעין של מים, ומהם אכלו ושתו כל ימי היותם במערה. היה זה נס בתוך נס: מאחר שעץ החרוב אינו טוען פרות אלא לאחר שבעים שנה, ואלו כאן הוציא פרות בו במקום. ועוד מנפלאות העץ, שאף-על-פי שהיה עץ של חרובים, היה נהפך בכל ערב-שבת לאילן של תמרים. בזמן ששהו במערה היו פושטים את בגדיהם כדי שלא יתבלו, והיו יושבים עד צוארם מכוסים בחול, כשהם לומדים ועוסקים בתורה. רק בשעת התפלה לבשון את בגדיהם והיו מתפללים בהם, ולאחר מכן שוב היו פושטים את בגדיהם, מתכסים בחול וממשיכים ללמוד.שתים-עשרה שנים רצופות ישבו במערה, ואף אחד לא ידע על מקום מחבואם, זולת אליהו הנביא, שהיה בא אליהם פעמים בכל יום ולומד עמהם. באותו הזמן הגיע רבי שמעון למדרגותיו הנשגבות, שם נתגלו לו סתרי תורה, ורזין דרזין. ואחר שיצאו מהמערה גלה אותם לבני החבריא, וכמו שהעיד רבי יוסי, שמיום בו עזב רבי שמעון את המערה, לא היה דבר שנעלם מהחברים, והסודות העליונים ביותר נתגלו להם בבהירות כה גדולה, כאלו נתנו באותה שעה מהר-סיני. לאחר שעברו שתים-עשרה שנה מת המלך והגזרה נתבטלה, אלא שלא היה מי שיודיע לרבי שמעון בר יוחאי, מאחר שלא ידעו היכן הוא נמצא. בא אליהו ועמד על פתח המערה ואמר: מי יודיע לבן-יוחאי שהמלך מת וגזרותיו נתבטלו, שמעו זאת רבי שמעון ובנו ויצאו מן המערה.

חזרה לראשית הדף של הליקוט אודות הרשבי

בצאתם מהמערה

בצאתם מן המערה ראו בני-אדם כשהם חורשים וזורעים. התפלא רבי שמעון על העולם שנוהג כמנהגו ואמר: כיצד מניחין הללו חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, ועל כן כל מקום שנתנו בו עיניהם, מיד נשרף. יצאה בת-קול ואמרה להם: האם יצאתם מן המערה כדי להחריב את עולמי, חזרו למערתכם.הלכו וחזרו למערתם וישבו שם שנים-עשר חדשים נוספים. נענה רבי שמעון ואמר: כבר נענשנו דיינו, כי גם משפט רשעים בגיהנם אינו יותר משנים-עשר חדש. יצתה בת-קול ואמרה: צאו ממערתכם.כשיצאו מן המערה, פגשו בצייד שהיו בידו קשת וחץ ללכוד בהם צפרים. עמדו והבחינו, כי יש מהם נלכדים, ויש מהם שנמלטים מהחץ ואינו פוגע בהם. כששמע רבי שמעון בת-קול מן השמים האומרת: "דימוס, דימוס" (הצלה ושחרור), לא היתה הצפור נלכדת, וכשהקול יצא והכריז: "ספקולא" נלכדה הצפור.פנה רבי שמעון אל בנו רבי אלעזר ואמר: אם צפור אינה יכולה להלכד אלא-אם-כן נגזר עליה מן השמים, נפש אדם בודאי שלא, אם-כן למה לנו להחבא.

דברי הזוהר בזה:

לפי המובא בזוהר, הסתתרו רבי שמעון ובנו במדבר לוד, ואלו דברי הזוהר: רבי שמעון בן יוחאי הלך וברח למדבר לוד והסתתר במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו. נתרחש להם נס ויצאו להם חרוב ומעין-מים. אכלו מאותו חרוב ושתו מאותם מים. היה אליהו, זכור לטוב, בא אליהם בכל יום פעמים ולומד אתם, ואיש לא ידע בהם. יום אחד היו החכמים בבית-המדרש שואלים ואומרים: קללות שבתורת-כהנים כנגד בית ראשון הן, קללות שבמשנה-תורה - כנגד בית שני והגלות האחרונה. קללות שבתורת-כהנים יש בהן הבטחות וחבת הקדוש-ברוך-הוא לישראל, כמו שכתוב: "וזכרתי את בריתי יעקוב" וגו', ונאמר: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים" וגו'; ואלו קללות שבמשנה-תורה אין בהן הבטחות ואין בהן נחמה כלל כמו שכתוב בקללות ראשונות, ולא היו יודעים.קם רבי יהודה בר אלעאי ואמר: חבל על העדרו של בן-יוחאי, ואין מי שיודע היכן הוא נמצא, ואפילו אם יש מי שיודע - אין לו רשות לגלות.

המשך בענין הנ"ל עפ"י גירסת הזוהר

ר' שמעון בצאתו מהמערה, החל לגלות סודות התורה, שבה למד שלוש עשרה שנה ללא הפסק בקדושה עילאה, את התורה וסודותיה. עם צאתו מהמערה החלה תקופת-אורה חדשה בעולם-התורה. אחד מחכמי הזמן ההוא. רבי רחומאי צפה ברוח-הקודש את יציאת רבי שמעון מהמערה, כאור גדול השוטף את העולם כמסופר: "רבי פנחס בן יאיר, חותנו של רבי שמעון בר יוחאי, היה מצוי אצל רבי רחומאי, שדר על חוף ים גינוסר והיה אדם גדול וזקן שכהו עיניו. יום אחד אמר לרבי פנחס: "ליוחאי חברנו מרגלית, אבן טובה. הסתכלתי באור מרגלית זו המאירה כאור החמה שהוצאה מנרתיקה, האור הזה עומד משמים לארץ ומאיר בכל העולם עד שהקב"ה יושב על כסאו כראוי. אור זה חי בביתך וממנו יוצא אור דק וזעיר ומאיר בכל העולם אשרי חלקך. צא בני, צא לך אחרי המרגלית מאירת העולם, כי השעה עומדת לך". יצא ר' פנחס מלפני ר' רחומאי ועמד לרדת בספינה ושני אנשים איתו, ראה שתי צפרים עפות ובאות מעל הים. קרא להן ואמר: "צפורים צפורים העפות מעל הים, הראיתן את המקום שבר יוחאי נמצא שם". שהה קצת ואמר: "לכו והשיבו לי". פרחו והלכו נכנסו לים ונעלמו. כשיצא, והנה הצפורים באות ובפי אחת מהן פתק וכתוב בו שבר יוחאי יצא מן המערה עם ר' אלעזר בנו. הלך אליו ומצאו משונה וגופו מלא פצעים, בכה עליו ואמר: "אוי שראיתיך בכך". אמר רבי שמעון: "אשרי חלקי שראיתני בכך, שאלמלא לא ראיתני בכך לא הייתי למדרגתי שהגעתי אליה". האור המזהיר שרבי רחומאי ראה היה אור סודות-התורה שהחלה הפצתן בעולם. (זוהר ח"א דף י"א)

שליחות היונה

יום אחד קם רבי יוסי ברבי יהודה בבקר וראה עופות פורחים, ויונה אחת עפה אחריהם. קם רבי יוסי על רגליו ואמר: יונה, יונה, הנאמנת בשליחותה מימי המבול, הדיוקן של העם הקדוש לך יאות ולך נאה (כנסת ישראל נמשלה ליונה), לכי ועשי לי ושליחות אחת לבן-יוחאי במקום שהוא שם.ירדה היונה ועמדה לפניו. כתב רבי יוסי פתקה אחת ואמר מה שאמר, לקחה היונה את הפתקה בפיה, הלכה ועפה אל רבי שמעון וכשכשה לו בכפניה. הסתכל רבי שמעון, הבחין בפתקה ובכה, הוא ורבי אלעזר בנו. אמר: בוכה אני על שפרשתי מן החברים, ובוכה אני על דברים אלו, שלא נתגלו להם. מה יעשו דורות אחרונים אם ישגיחו בזה.לעת ערב כתב רבי שמעון פתק ושם אותו בפי היונה. עפה היונה ובאה לרבי יוסי, שהיה עדיין במקומו ועיניו מצפות. כיון שראה אותה, אמר: יונה, יונה. כמה נאמנת את, יותר מכל עופות השמים. קרא עליה (את הכתוב) "ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית בפיה" (בראשית ח, יא). לקח ממנה את הפתק, והראה להם וגלה להם את המעשה, ותמהו החברים מאד.בכה רבי יהודה ואמר: וי. אף-על-פי שאין אנו יודעים היכן הוא נמצא, "מקום שיפל העץ שם יהוא" (קהלת יא, ג) - מקום שבן יוחאי שם, החברים עמו ומתעוררים על-ידו ולומדים ממנו. אשרי נפשו של בן-יוחאי, שהקדוש-ברוך-הוא עושה עמו נסים: הוא גוזר והקדוש-ברוך-הוא מקיים, ועתיד הוא להיות ראש לצדיקים היושבים בגן-עדן, ויקבל פני השכינה ויראה את הקדוש-הוא, וישתעשע עם הצדיקים ויאמר להם: "באו נשתחוה ונכרעה, לפני ה' עושינו" (תהלים צה, ו) עד כאן מהזוהר.

היציאה מן המערה

לאחר שיצאו מן המערה, ראה רבי אלעזר כי האנשים עוסקים בהבלי העולם הזה ואינם עוסקים בתורה, היה רבי אלעזר מעניש אותם ורבי שמעון מרפא אותם. אמר לו רבי שמעון לבנו: בני, די לעולם אני ואתה, שאנו עוסקים בתורה. בערב-שבת עם חשכה ראו זקן אחד כשהוא מחזיק בידו שתי חבילות של הדסים וממהר לביתו. שאלו אותו: למה לך חבילות אלו. אמר להם: לכבוד שבת הבאתי אותן, להריח בהן. שאלו אותו: למה לך שתים ואין די לך באחת. אמר להן שתי אלו הן, אחת כנגד "זכור" ואחת כנגד "שמור" אמר לו רבי שמעון לבנו: בוא וראה כמה חביבות הן המצוות על עם ישראל, ושניהם שמחו מאד על שמצאו בדרכם יהודי יקר זה. אז נתיישבה ונחה דעתם, ויותר לא הקפיד רבי אלעזר. אחר שיצאו מהמערה היו רבי שמעון ובנו תשושי כח וכל גופם העלה חבורות ופצעים. כששמע חותנו, רבי פנחס בן יאיר, שכבר יצאו מן המערה, הלך לקראתם לקבל את פניהם, והביאם לטבריא כדי לרחוץ שם בחמי טבריא. הכניסם לבית-המרחץ והיה סך ורוחץ את גופם במים ובשמן. ראה רבי פנחס, שכל גופם מלא סדקים ובקעים מחמת החול שישבו בו במשך שלש עשרה שנים. התחיל רבי פנחס לבכות מרוב צער, ונשרו הדמעות על הפצעים של רבי שמעון והכאיבו לו מאד. אמר לו רבי פנחס: אוי לי שראיתי אותך פצוע ומוכה. אמר לו רבי שמעון: אשריך שראיתני בכך, שאלמלא ראית אותי כן לא היית מוצא בי כל-כך הרבה תורה.וספרו לנו חכמינו ז"ל, שאמנם גם לפני שיצא רבי שמעון אל המערה היה גדול מאד בתורה, אך לפני היות רבי שמעון במערה - כאשר היה מקשה איזו קושיא תוך למודו, היה רבי פנחס מתרץ ועונה לו שנים-עשר תירוצים, ועכשיו לאחר שיצא מן המערה - כשהיה רבי פנחס מקשה קושיא, היה רבי שמעון מתרץ לו עשרים וארבעה תרוצים על קושיתו.

חזרה לראשית הדף של הליקוט אודות הרשבי

רשב"י מטהר את טבריה על ידי נס

לאחר שנתרפא רשב"י מפצעיו במרחצאות של חמי טבריה, אמר, הואיל ונעשה לי נס, אלך ואתקן דברים לתועלת הרבים, אשר יועילו לאנשי עיר טבריה.יצא ושאל את אנשי טבריה, האם יש כאן איזה דבר נחוץ לכם שאוכל לעשות עבורכם. אמרו לו, כן, ישנו מקום מסויים בתוך השוק של טבריה שיש בו ספק שמא קבור שם מת, והכהנים הצריכים לקנות בשוק, צריכים לעשות דרך ארוכה להקיף את המקום כדי שיוכלו ליכנס לשוק, ומצטערים הם על כך. חקר רבי שמעון האם ידוע שהיה במקום זה "בית קברות", שאילו היה שם בית קברות אי פעם, אין עצה לטהר את המקום, כי אסור לפנות בית קברות. בא זקן אחד והעיד שהתנא רבי יוחנן בן זכאי שתל במקום זה תורמסין (מן ירק) של תרומה, והרי תרומה צריכה להשמר מטהרה, ואם רבי יוחנן בן זכאי הכניס תרומה למקום זה, סימן שלא היה כאן בית קברות, ובפרט שרבי יוחנן בן זכאי עצמו היה כהן, ונכנס למקום זה, סימן שלא היה כאן בית קברות, ואם כן כאשר יש חשש וספק על פינה מסויימת שמא יש שם קבר, מותר לפנות את המת לצורך הרבים. בעקבות עדותו של אותו זקן, יצא רבי שמעון בר יוחאי לטהר את המקום ולאפשר לכוהנים לעבור דרך שם. מה עשה, הלך וליקט תורמוסין (מין ירקות), והשליכן בפיזור על פני כל אותם מקומות שהיה בהם איזה חשש וספק שמא יש שם קבר. ונעשה נס, שבכל מקום שבו היה קבר, היה המת צף ועולה למעלה, וקברוהו במקום אחר וציינו את מקום הקבר, ועל ידי נס טיהר רבי שמעון את שוקי טבריה מכל חשש של טומאת מת, והכהנים נשמו לרווחה, כי שוב יכלו ליכנס לשוק בלא להקיף דרך ארוכה. היה זה תיקון גדול לעיר טבריה שתוקן על ידי מעשה ניסים של רבי שמעון בר יוחאי.

רשב"י גוזר על העליונים

לאחר שטיהר רבי שמעון בר יוחאי את שוקי טבריה, על ידי פיזור התורמוסין, ראה כותי אחד את מה שרשב"י עשה ולא יכול היה לסבול ולראות שנעשה לרשב"י מעשה ניסים כאלו, החליט ללגלג עליו. לקח מת, וקבר אותו במקום שעליו קבע רשב"י שהוא טהור ואין בו שום טומאה, לאחר מכן קרא לרשב"י ושאל אותו, האתה זה שטהרת את המקום הזה, בא ואראה לך שקבור כאן מת. צפה רשב"י ברוח הקודש שהכותי עצמו הטמין שם את המת, ואמר "גוזר אני עליך העליונים שירדו ועל התחתונים שיעלו". פירוש: רשב"י גזר על הכותי שנמצא על הקרקע שירד למטה לארץ ויקבר באדמה , ועל אותו המת אני גוזר שיעלה למעלה ויחיה, וכך היה (ירושלמי שביעית פ"ט ה"א) #נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות באחד הימים פגש רשב"י את יהודה בן גרים, הוא האיש שבגללו הוצרך רשב"י לברוח ולהתחבא במערה מפחד גזירת המלכות שייהרג. אמר רשב"י "עדין יש לזה בעולם", נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות.

פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי

באותו היום שרבי שמעון עמד להסתלק מן העולם והיה מסדר דבריו, התכנסו החברים לבית רבי שמעון, והיו לפניו רבי אלעזר בנו ורבי אבא ושאר החברים והבית היה מלא. זקף רבי שמעון את עיניו וראה שהבית נתמלא. בכה רבי שמעון ואמר: בפעם אחרת, כאשר הייתי חולה, היה רבי פנחס בן יאיר לפני, ועד שבחרתי מקומי המתינו לי, וכשחזרתי הקיפה אש סביבי ולא פסקה לעולם, ולא היה נכנס אדם אלא ברשות, ועכשו ראיתי, שפסקה האש והבית נתמלא.בעודם יושבים, פקח רבי שמעון את עיניו וראה מה שראה, והקיפה האש את הבית. יצאו כולם, ונשארו רבי אלעזר בנו ורבי אבא, ושאר החברים ישבו בחוץ. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו: צא וראה אם רבי יצחק נמצא כאן, כי אני ערבתי לו ,(בשעה שמלאך-המות בקש לקחתו) שלא ימות. אמור לו שיסדר דבריו וישב על ידי. אשרי חלקו.קם רבי שמעון ממקומו וישב, חייך ושמח. אמר: היכן הם החברים. קם רבי אלעזר והכניס אותם, וישבו לפניו. נשא רבי שמעון את ידיו והתפלל תפלה, והיה שמח ואמר: "אותם החברים שהיו בבית ה'אדרא יבואו לכאן." יצאו כולם, ונשארו רבי אלעזר ורבי אבא ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי חייא". בינתים נכנס רבי יצחק. אמר לו רבי שמעון: כמה יפה חלקך, כמה שמחה עתידה להתוסף לך היום הזה. ישב רבי אבא מאחורי כתפיו, ורבי אלעזר לפניו. אמר רבי שמעון: הרי עתה שעת רצון היא, ואני רוצה להכנס לעולם הבא בלי בושה, והרי דברים קדושים, שלא גליתים עד עתה, ברצוני לגלותם לפני השכינה, שלא יאמרו כי בחסרון הסתלקתי מן העולם. ועד עכשיו היו צפונים בלבי, כדי שאכנס בהם לעולם הבא. וכך אסדר אתכם: רבי אבא יכתוב, ורבי אלעזר בני ישנן (יבאר הדברים), ושאר החברים יהגו בלבם.עמד רבי אבא מאחורי כתפיו, ורבי אלעזר בנו ישב לפניו. אמר לו: "קום, בני, שהרי אחר יושב באותו מקום". קם רבי אלעזר. התעטף רבי שמעון וישב. פתח ודרש דרוש על הפסוק (תהלים קטו, יז): "לא המתים יהללו ק-ה ולא כל יורדי דומה". שוב פתח רבי שמעון ואמר: הקדוש-ברוך-הוא רוצה בכבודם של צדיקים יותר מבכבודו. ועכשו הקדוש-ברוך-הוא רוצה בכבודי, וכל הצדיקים שבגן-עדן באו עמו. הרי רב המנונא סבא כאן, וסביבו שבעים צדיקים, מעוטרים בעטרות מבהיקות מזהרו וזיוו של הקדמון בקדש, סתום של כל הסתומים, נעלם של כל הנעלמים. ורב המנונא בא לשמע בחדווה דברים אלו שאני אומר. עד שהיה יושב, אמר: הרי רבי פנחס בן יאיר כאן הכינו לו את מקומו. נזדעזעו החברים ועמדו ממקומם וישבו בשפולי הבית, ורבי אלעזר ורבי אבא נשארו על מקומם לפני רבי שמעון. כל אותו היום לא פסקה האש מלבעור מסביב הבית ולא היה מי שיתקרב אליו, שלא יכלו לגשת אליו, שהאור והאש היו סביבו. כל אותו היום שכבתי על הארץ וגעיתי בבכיה. לאחר שנסתלקה האש, ראיתי את המאור הקדוש, קדש הקדשים, שנסתלק מן העולם, כשהוא שוכב על ימינו מעטף ופניו שוחקות. עמד רבי אלעזר בנו, לקח את ידיו ונשקן, ואני לחכתי את העפר שתחת רגליו. בקשו החברים להספידו ולא יכלו לדבר. התחילו החברים בוכים. ורבי אלעזר בנו נפל שלש פעמים ולא היה יכול לפתוח את פיו. עמד רבי חייא על רגליו ואמר: "עד עכשו המאור הקדוש השגיח עלינו עכשו הגיעה השעה להשתדל בכבודו." עמדו רבי אלעזר ורבי אבא, לקחוהו באפריון, מי ראה את מבוכתם של החברים, וכל הבית היה מעלה ריח ניחוח. העלוהו במטתו, ולא התעסקו בו אלא רבי אלעזר ורבי אבא.

המאבק על מקום קבורתו

באו אנשים של הכפר צפורי הסמוך, והפצירו בהם (כי רצו שיקבר המאור במקומם). בני מירון צעקו בחבורה, כי חשבו שלא יטמן בגבולם, ואנשי מירון נצחו. לאחר שיצאה המטה עלתה המטה באויר, ואש היתה מלהטת לפניה. עד שהגיע למקום קבורתו. שמעו קול: "התכנסו, בואו והתאספו להלולא של רבי שמעון", "יבוא שלום ינוחו על משכבותם" (ישעיה נז). כשנכנס למערה, שמעו קול מהמערה: "זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות (שם יד), כמה קטרוגים ברקיע משתתקים ביום זה בגללך, רבי שמעון בן יוחאי, שרבונו משתבח בו בכל יום. אשרי חלקו למעלה ולמטה. כמה אוצרות עליונים שמורים לו.עליו נאמר (דניאל יב): 'ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין'.

חזרה לראשית הדף של הליקוט אודות הרשבי

איך קיים רשב"י מצות ג' סעודות ועוד בהיותו במערה

מה שאמר רשב"י באדרא (יפח-ב) 'כל ימי לא בטילנא תלת סעודתי דשבתא', ולכאורה הלא היה במערה י"ג שנה ומאכלו חרובין בלבד (שבת לג:), וסעודת שבת צריכה פת, ואיך אומר 'לא בטילנא'. ועוד אכילת מצה בליל פסח ושאר דברים הצריכים פת איך קיים. אלא כתב בשו"ת רב פעלים (יו"ד ח"מ סימן נ"ה) שבאותם הימים שהיה נחבא במערה היה אנוס מסכנת מות מהקיסר, ואז הוא פטור משלוש סעודות ומאכילת מצה ומרור בליל פסח ומסוכה ולולב וכיוצא. וכל אותם המצות דלא היה אפשר לו לקיימם באותם הימים לא נחשב על זה ביטול, ולא יקרא עליהם שם 'ביטול', וכמו שאמרו שבת הותרה גבי חולה שיש בו סכנה, דאין המלאכות שעושים לו נחשבים חילול, דאין כאן שם חילול כלל, אלא תשיב דבר המותר. ולכן אע"ג דאמר 'כל ימי לא בטילנא' אין אותם הימים בכלל, מאחר דהוא פטור בהם מכל המצוות, שאי אפשר לו למצוא אותם שם, ודמו אותם הימים לימים שהיה עודנו קטן בן שנה ושנתיים ושלוש או ארבע דוודאי לא היה מקיים ג' סעודות, ואיך אומר 'כל ימי', אלא הכוונה על ימים שהוא חייב בהם, וכל אותם הימים שהיה במערה, שאין מצוי לו פת ומצה וסוכה ולולב, אין חייב בכל אלה, ולכן אין העדרם נחשב בכלל ביטול, ולא אמר 'כל ימי לא בטילנא אלא על זמן שהוא יושב בביתו שחל עליו ג" סעודות, וזה פשוט ודע, כי השואל היה לו להתקשות בזה הלשון דאמר 'כל ימי לא בטילנא', מהיכא דחל ערב פסח בשבת, דאי אפשר לקיים בסעודה שלישית בפת. אך דבר זה מפורש יוצא בדברי הזוהר פר' אמור (צה.) , (הובא בשל"ה הקדוש, ובמגן אברהם) (או"ח סימן חמ"ד סק"ב), דאמר ר' שמעון 'מיומי אשתדלנא דלא בטילנא סעודתא דשבת אפילו אינון יומי דאשתכח ביה וכו', אמר ר' אבא הכי הוה עביד ר' שמעון בזמנא דאסתלק סעודתא דשבתא הוא יום י"ד ניסן דחל בשבת וכמו שכתב (בדף צב:) מסדר פתוריה ואשתדל במעשה מרכבה והוה אמר הא סעודתא דמלכא דייתי למיכל גבאי. עכ"ל. וכתב במקדש מלך' וז"ל, דלא בטילנא סעודתא דשבת, פירוש, כדמפרש רבי אבא בסמוך, שהיה קורא מעשה מרכבה ועולה במקום סעודת שבת וכו'.ובספר אהבת ד' בביאור אדרא זוטא, וז"ל אמר ר' שמעון העדותי עלי לכל הצדיקים שבאו כאן מגן עדן, שכל ימי לא בטלתי ג' סעודות, והיינו שאפילו אם יהיה ערב פסח בשבת אני מתעסק ביחודי האלקות ובדרושי מעשה מרכבה, ואני אומר זה במקום סעודה שלישית, עכ"ל. ובוודאי בזמן שהיה במערה היה לומד סודות עליונים בעת שלוש סעודות לצאת בהם ידי חובה ג' סעודות, וכן בזמן חיוב אכילת מצה ולולב וכיוצא היה לומד סודות שלהם, והיה מקיים אותם על ידי מחשבתו הטובה, ועלו בידו מצות אלו במעשה ממש, כיון דאנוס הוא. ועיין בספר ליקוטי תורה פרשת שמיני מה שכתב בענין זה על פי דרך האמת. (בן איש חי) איך קיים רשב"י מצות ג' סעודות ועוד בהיותו במערה. בספר האשל, (מערכה ר' אות ט"ו) כתב ותמיה לי מה עשו בשבת הלא הי' צריכים להם יין לקידוש, ועל כל פנים פת היו צריכים לקדש על השבת, וכן בפסח היו צריכים למצות ויין לארבע כוסות, וצ"ע. ואפשר לומר דאליהו הנביא זכור לטוב הביא להם פת ויין בעת שהיו צריכים, כיון דאליהו אתי לגבייהו ב' פעמים בכל יום כמו שאמרו ז"ל בתקונים. על מה קידש רשב"י בהיותו במערה. מה דאיתא שלא היה להם במערה רק חרובין ומים (שבת לג:), אם כן במה אמר קידוש היום. אולי מפני שרשב"י היה מתלמידי ר' עקיבא, ור' עקיבא סובר במשנה (ברכות פ"י מ"ח) 'אפילו אכל שלק והוא מזונו מברך שלש ברכות (ברכת המזון) שזו היא סעודתו, על כן יש לומר שרשאין לקדש על החרובין (ולהלכה עי' שע"ת, ואין לעשות לכתחילה כן), כמו שמקדשין על הפת, ומסתם היה בחרובין שלהם כל הטעמים כמו במן, ועל מה היו ישראל מקדשים בהיותם במדבר מסתם על כוס מן, וכוונו שיהיה בו טעם יין, כי יין ממש לא היה להם רק לצורך נסכים הביאו ממקום עין גדי כמבואר בתרגום שיר השירים על פסוק (א-יד) 'בכרמי עין גדי. (שפתי צדיק)

ערלה בעץ חרובין של ר' שמעון

רשב"י ובנו ר' אלעזר אכלו במערה י"ג שנים חרובים, ואיך אכלו בג' שנים הראשונות, הרי היה זה עץ ערלה. א. כתב הר"ע מברטנורה על המשנה (ערלה פ"א מ"ד) "והעולה מאליו חייב בערלה, ודוקא במקום ישוב, אבל במקום יערות ומדבריות לא". וכן פסק הרמב"ם (הלכות מעשר שני ונטע רבעי פ"י ה"ו) "העולה מאליו במקום טרשין פטור", ומפורש איתא בזוהר חדש פרשת תבא דערקו למדברא דלוד, ואם כן לא שייך שם כלל איסור ערלה. ב. וכתב עוד בזו"ח ח"ב רמ"ד דסוד איסור ערלה שהיא קליפה וטומאה. ואיתא בריקאנטי פרשת קדושים דג' שנים הראשונים כוחות הטומאה שולטים באילנות. ואיתא במסכת סנהדרין נט: דאין דבר טמא יורד מן השמים, וכן כאן משמים ירדו להם הני אילני דחרובי, ובודאי אין שום חשש של טומאת ערלה בדבר הבא מלמעלה ממעשה ניסים.

בגודל קדושת התנא האליקי דרשב"י זיע"א ועכי"א

הרה"ק ר' משה מקאסוב זי"ע בספרו "לקט עני" כותב בהקדמתו למאמרי "הילולא דרשב"י" וזל"ק: הנה אם כי מה אנחנו ומה השגתנו להשיג ולדעת מעלת התנא הקדוש האלוקי ארי שבחבורה רשב"י זי"ע ועכ"י, ומי יערב לבו לומר עד היכן הגיע מדרגת קדושתו, וכוחו הגדול לעילא ולתתא, אבל מפני חביבת ונעימת יום הילולא דיליה תקפני תשוקתי להביא הלום קצת מאמרים מחז"ל המספרים לנו זעיר שם זעיר שם, מעצם השמים לטוהר ומניצוצי וזהרי חמה, השמש המאור הגדול בענקים ועל ידי מה הגיע לגדולת קדושתו עד שבצדק היה יכול לומר על עלמו, יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, דהיא גדולה נוראה וכח חזק ואמיץ עד אין ערוך והשגה בו. ומזה כל איש נכון ילבב, וישמע חכם ויוסיף לקח, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, עד כמה חביבין ישראל לפני המקום ב"ה, שנותן לאיש ישראל החפץ ביקרו גדולה וכבוד, וירוממהו למעלה מצבא השמים ומלאכי מרום וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. (לקט עני) אדון ד'. מאן פני האדון ד', דא רבי שמעון בר יוחאי. שבת לד'. רבי יהודה קרא לרשב"י 'שבת', מה שבת לד' קודש אף רשב"י לד' קודש. (זוהר הק') אידרא רבא דף קמד: ר' יהודה קארי לי' שבת, דכולה שתי' מינה מתברכין, דכ' שבת לד' קודש לד', מה שבת לד' קודש אף ר' שמעון לד' ,קודש. ובזוהר הק' יתרו פח. איתא זכור את יום השבת לקדשו ר' יצחק אמר כתיב ויברך אלוקים את יום השביעי וכתיב במן ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהי' בו וכו', אלא הכי תנא כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין ותאנא אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה משום דההוא יומא מיני' מתברכין כל שתא יומין. ואפשר דזה מרומז בפסוק הנ"ל בשדה ששת ימים תלקטוהו ר"ת תנא שמעון בן יוחאי דמיני מתברכין כל שיתא, וביום השביעי שבת לא יהי' בו ר"ת לכבוד התנא שמעון בר יוחאי, דזה שמן לא ירד בשבת הוא כבוד לשבת ולרשב"י דמיני מתברכין כל שיתא יומין עלאין. (תורת גד)

חזרה לראשית הדף של הליקוט אודות הרשבי

רשב"י לפטור את העולם מכף חובה לכף זכות

אמר חזקיה אמר ר' ירמיה בשם רשב"י, יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, משום שבזכותי אני סובל על עונותיהם ע"י יסורים והצער שהיה לי ולבני במערה. ומבאר שם רבינו חננאל, שרשב"י ובנו לא קיבלו שכר בעוה"ז מעין השכר השמור להם לעולם הבא, ולפיכך היתה להם זכות גדולה יותר משאר הצדיקים. (סוכה מ"ה ע"ב ורבינו חננאל שם)

רשב"י רואה פני שכינה באספקלריה המאירה

אמר חזקיה אמר רבי ירמיה בשמו של רבי שמעון בר יוחאי, ראיתי ברוח הקודש בני עליה, שעולים במעלות התורה ומתקרבים להקדוש ברך הוא להיות מכת מקבלי פני השכינה, אבל הן מועטין. אם אלף הן, מובטחני, שאני ואלעזר בני מהן, ואם שניים הן הראויים לגן עדן ולקבלת פני השכינה, הרי הרי מובטחני שאני ואלעזר בני הם אותן השניים. מקשה הגמרא על דברי רשב"י, איך אפשר שכל כך מעטים המה הצדיקים הראויים לקבלת פני השכינה, הרי רבא אמר שהמקום הקרוב ביותר לקב"ה, השורה הראשונה סביב לשכינה, הוא שמונה עשרה אלף פרסי, והם הצדיקים הקרובים לשכינה יותר ממלאכי השרת. מתרצת הגמרא שאמנם רבים הם היושבים בשורה ראשונה, אך לא כולם זוכים לראות פני שכינה ב"אספקלריא המאירה". פירוש, יש צדיקים שרואים פני שכינה אבל יש מחיצה שחוצצת ביניהם לשכינה, וזה מה שרשב"י אמר שמעטים הם הצדיקים הזוכים לראות פני שכינה בראיה של ממש ללא כל חציצה.ועדיין קשה לגמרא על דברי רשב"י שאמר שאפשר שרק שנים המה הצדיקים הראויים לקבלת פני שכינה באספקלריא המאירה איך אפשר שרק שניים זוכים לכך, הרי אביי אמר שבכל דור יש ל"ו צדיקים שמקבלים פני שכינה בכל יום וכמו שכתוב בפסוק "אשרי כל חוכי לו", "לו" בגימטריא שלשים ושש, ואלו הם הצדיקים שזוכים לראות פני שכינה יום יום, ואם כן איך אפשר שרק שניים המה הצדיקים הראויים לקבלת פני שכינה באספקלריא המאירה.לכן מסבירה הגמרא את דברי רשב"י, שרק שנים המה הצדיקים הזוכים ליכנס בגן עדן ומגיעים עד לפני השכינה "בלא בר" והיינו שאינם צריכים להמתין לקבלת רשות מהמלאכים הממונים על שער גן עדן ליתן רשות ליכנס בפנים, מפני שהן מאוד חשובים לפני השכינה ואין מי שיעכב בעדם מלהכנס, אבל שאר הצדיקים אף שזוכים לראות פני שכינה, אבל צריכים להמתין לקבלת רשות מהמלאכים להכנס. וברבינו חננאל פירש ש"בר" הכוונה אלו שגם הם צדיקים וגם בנם צדיק, ורשב"י היה "עיילי בבר", כי גם בנו היה צדיק כמוהו. (סוכה מ"ה ע"ב, פרש"י ורבינו חננאל) "כשמזכירים את שם התנא רבי שמעון בר יוחאי, צריך לאחוז חיל ורעדה". (שפע חיים) "הצדיקים שהיו בעלי רוח הקודש כגון רשב"י וחבריו, הן במדריגה שלמעלה מן הזמן". (מאור עינים) זיכוך הגוף. הצדיקים במעשיהם מזככין את ישראל, רשב"י מזכך גופן של ישראל לעולם. (בית אהרן) רשב"י לכל. כתיב (איוב יט-כו) 'מבשרי' אחזה אלוקי, ראשי תיבות מ'תורת ר'בי ש'מעון ב'ן י'וחאי, כל מי שיש לו אמונה ברשב"י יש לו חיזוק בהשי"ת, וכשם שהשי"ת הוא ד' לכל, כך רשב"י הוא הרבי לכל אפילו לפחותים. (בית אהרן ) עיני כל אליך ישברו יש לומר על דרך מה שכתוב כשם שהשי"ת הוא ד' לכל כך רשב"י הוא לכל, לכן ישברו זהו אותיות "ורשבי" והיינו שרשב"י הוא כמו ד', וזה אליך - "ישברו". (תורת גד)

חזרה לראשית הדף של הליקוט אודות הרשבי

רשב"י משפיע אף להרחוקים

ביומא קדישא הדין בהילולא רבה דהתנא האלוקי רשב"י, באה התעוררות רחמים ותרעין פתוחין עוד מפסח שני כמובא בזוה"ק, ור"ש ממשיך התעוררות קדושה בעולם. וידוע המאמר "מה הקב"ה לכל אף ר' שמעון לכל", והיינו שרשב"י משפיע לכל מי שבא ומתעורר בתשובה שיושפע עליו רחמים בלי להבדיל איש לרעהו. ובזה מבואר דברי הגמרא (שבת לג:) בשעה שיצאו מן המערה בשנית כל מקום שנתן בו ר' אלעזר בנו עיניו היה נשרף, ור' שמעון תיקנו, שר' אלעזר מדד במידת הדין, וראה בני אדם שעוסקין בגשמיות, מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, ולא סבל זאת ונהג עמהם במדית הדין, אמר ליה ר' שמעון אי אפשר לדון כל אדם כמונו במדרגותיו, ואצל הבורא כל עולמים נאמר עליו ורחמיו על 'כל מעשיו, ומודד כל אחד לפום דרגא דיליה, ובכך עורר רחמים עליהם, וזהו ר"ש לכל היינו לפי מצבו ודרגתו. וכן ניחוי אנן, שאפילו כאשר עולה איש פשוט ומגושם למירון, ואין לו השגה אחד מני אלף מהו ר' שמעון, אלא שמקיים המנהג ליסע למירון, ואפילו אינו יודע האיך יש לעלות להר ההוא, ובא לבקש מר' שמעון שזכותו יגן עליו, אזי אומר רשב"י, אדם זה לפי מצבו ודרגתו הירודה, אף על פי שרחוק הוא מקיום המצוות כהוגן, מכל מקום כיון שיודע שיש בורא עולם והצדיקים עבדים לו, ובא לבקש בזכותם, מיד מרחם עליו ר' שמעון, ודבר זה נראה בחוש איך שהמקום מושך אלפי נשמות ישראל בהתעוררות רבתי, כי ר' שמעון משפיע על כל איש ישראל כמות שהוא, ובראותו אדם שנתגדל במקום שומם מיהדות ורוחניות ובהגיע ל"ג בעומר מתאמץ הוא לעלות על קברו, מיד מעורר ר' שמעון רחמי שמים לומר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. (כ"ק אדמו"ר מצאנז שליט"א ) נמשך רפואה. בזכותו של רשב"י נמשך רפואה, כי תיבת ורפאתי"ו עולה 'שמעון בר יוחאי'. (הילולא רבה) שבית שב"י. ראה משה מה שיתקן רבי שמעון בר יוחאי, שהיה ניצוץ שלו מזמנא תניינא דסליק משה להר. ולכן כמו שמשה תיקן ה' ספרים, כן רבי שמעון חיבר ה' פרקים ספרא דצניעותא. וזה סוד פסוק (תהילים סח-יט) 'עלית למרום שבית שב"י' נוטריקון ש'מעון ב'ן י'וחאי, שהוא בזמנא תניינא דסליק להר, אבל בזמנא קדמאה 'לקחת מתנות באדם'. (מגלה עמוקות) שתולים בבית ד' בחצרות אלוקינו יפריחו. ר"ת ש'תולים ב'בית ד', שב"י, ר"ת ש'מעון ב'ן י'וחאי, דמבקשים מהבורא ית"ש דאורות הקדושים של רשב"י וחבריו השתולים בבית ה' בעולם העליון, בחצרות אלוקינו, לאותן העומדים מרחוק בבית ה' שהם בחצרות אלוקינו, כמו החצר הוא לפני הבית כן עומדים מנגד, יפריחו, יזריחו ויופיע בתוכנו. (דברי יחזקאל) וישב ד' מלך לעולם, יש"ב נוטריקון ש'מעון ב'ן י'וחאי, ר' שמעון ידע האיך להמליך את הבורא על כל העולם. (אמרי חיים) ישב עולם לפני אלוקים, יש"ב נוט' ש'מעון ב'ן י'וחאי, ר' שמעון היה בכוחו לישב העולם בפני מדת הדין כמאמר חז"ל יכולני לפטור העולם כולו מן הדין (סוכה מ"ה ע"ב). (אמרי חיים) וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול, "וקרבתנו" גימ' שמעון בן יוחאי, שעל ידי ר' שמעון יכולים להתקרב לשמו ית'. (אמרי חיים) לבי ובשרי ירננו אל ק-ל חי, בשר"י נוט' ר'בי ש'מעון ב'ר י'וחאי, כאשר הלב מלא עם רשב"י אז אפשר לרנן לק-ל חי. (אמרי חיים) ועונה לעמו "י"שראל "ב"עת "ש"וועם אליו. ראשי תיבות שמעון בן יוחאי, ויש לומר ע"י הצדיק מעלה התפילות. (תורת גד) "י"הללו "ש"מו "ב"מחול ר"ת שמעון בן יוחאי, בתוף וכינור יזמרו לו רמז להילולא קדישא, כי רוצה ד' בעמו יפאר ענוים ביש"ועה דבזכותו יבוא הגואל (נדאיתא בזוהר נשא קכד: וכן תיקון 1 כא.) ויתגלה בעולם הרצון ה' בעמו, וע"י תבוא הישועה האמיתית, ו"יבשר" לנו בשורות טובות בזכות רשב"י. תוות גד כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו "בשעת הדחק". בברכות (ט' ע"ב) וכן עוד בכמה דוכתי בש"ס איתא כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. ולשון "בשעת הדחק" דוקא יש לומר על פי דברי הש"ס סוכה (מ"ה ע"ב) שאמר רבי שמעון בן יוחאי (דהוא סתם רבי שמעון בכל מקום) יכולני לפטור את כל העולם מן הדין מיום שנברא העולם ע"ד סופ"ו, והאחרון הכביד כעת סופ"ו של גלות אדו"ם (שהוא קודם ביאת גואל צדק במהרה אמן) שרבי שמעון בן יוחאי הוא שעמד בנפשו כנגד מלכי רומי (אדום) כדאמרינן בשבת, ועל כן אמר המלך אז שמעון שגינה יהרג, ובפרט בסוף יומיא אלין באחרית ימי גלות אדום. וזהו רבי שמעון בן יוחאי בכחו ובכח הזהר הקדוש חיבורו דיתפרנסון בדרא בתראה להציל מחבלי משיח ויפקון מן גלותא בכחו, ואלו הימים נקראים שעת הדחק בדוחקא (דגלותא) בתר דוחקא כמבואר בזוהר הקדוש, על כן שפיר אמרו (רק ברשב"י) כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו "בשעת הדחק", שעומד בעדנו בשעת הדחק היינו בשנים האלו ועל זכותו אנו סומכין כנזכר. (דברי תורה מהדורה ט' אות ל"ט) כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו "בשעת הדחק". שמסיר ומסלק את הדחקות. (לב שמחה)

ביטל כמה גזירות

סיפר השו"ב מגילנא ששמע מאחד החסידים הישישים מזידיטשוב הרב החסיד המופלג בתוי"ש מו"ה מתתיהו אב"ד סיקאלא, שבימי חורפו נשמע בעולם שיצא גזירה שיגרשו את כל היהודים מהכפרים, שלא ידור שום יהודי בכפר, והיה עת צרה, והתאספו ערך שלש מאות אנשי כפרים ובאו לזידטשוב לכבוד קדושת ש"ב האדמו"ר ר' צבי זללה"ה לבקש רחמים ולפעול שיבטל הגזירה. בבואם לפניו ענה להם בזה הלשון, 'עס איז טאקע גלייך' (זה באמת ישר) שלא ידורו יהודים בכפרים, שבהרבה בכפרים אין מנינים לתפילה, ואין שומעים קדושה וברכו, ואין מקוה וגם איזה אנשים מחללים שבת רח"ל. וכשמעם זאת מפי קדשו צעקו מרה, רבי מה אתם אומרים הלא נשברים אנו ח"ו לשברי שברים, כי יש לנו חובות אצל ערלים, ומאין נמשוך פרנסה בעירות. והשיב להם שילינו בזידטשוב ויבואו אליו למחרת. כל הלילה לא עצמו אנשי הכפרים את עיניהם בחוששם מאוד מתשובת הרה"ק אליהם, והשכימו בבוקר לבא לפניו לשמע מה בפה קדשו. כשבאו לפניו אמר להם: בלילה היה לי עליית נשמה והלכתי לתנאים ולאמוראים ולרבנן סבוראי וכולם אמרו כדברי אתמול, רק התנא האלוקי רשב"י ז"ל אמר שלא יוכל להיות כזאת, כי כשיסע יהודי דרך כפר ולא יהיה עמו טלית ותפילין, מאיפה יקח טלית ותפילין וגם אנה יקח פת לחם לסעוד לבו, ופסקו בבית דין של מעלה שישאלו צדיק מזה העולם, וענה הרשב"י ז"ל הלא יש בכאן הר' הירשלי זידעטשובער נשאלה אותו, ושאלו אותי ואמרתי גם כן כדברי הרשב"י ז"ל, ועתה סעו לביתכם לשלום כי המיניסטער מת במיתה פתאומית ר"ל ובטלה הגזירה. (עטרת זקנים)

רשב"י פוקד עקרות

מעשה באשה אחת בצידון ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה ורצו לעזוב זה את זו, הלכו לרשב"י אמר להם כשם שנזדווגתם במאכל ובמשתה כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה, הלכו ועשו כדבריו ועשו לעצמם יום טוב וסעודה גדולה ושיכרתו יותר מדאי, כיון שנתיישבה דעתו עליו אמר בתי ראי כל חפץ טוב בבית טלי ולכי לבית אביך, מה עשתה לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא, בחצי הלילה נעור משנתו כיון שפג יינו אמר ליה בתי היכן אני נתון, אמרה לו בבית אבא, אמר ליה מה לי בבית אביך אמרה לו וכי לא כך אמרת לי בערב, כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו לבית אביך, אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך, הלכו לרשב"י, כיון שראה את חבתה לבעלה עמד והתפלל עליהם ובטח ברחמי ד' שישמע את תפילתו, ונפקדו, ללמדך, מה הקב"ה פוקד עקרות אף צדיקים פוקדים עקרות. (מדרש שיר השירים) ומעשה היה שהזכירו פעם בל"ג בעומר אצל כ"ק האדמו"ר בעל ה"לב שמחה" מגור זצוק"ל אברך אחד שלא נפקד בזש"ק זה כמה שנים, ציוה הרה"ק לקראו אליו, וכאשר נכנס אליו אמר לו דברי המדרש הנ"ל, וברכו שיעזור השי"ת שיוושע בזש"ק, וכן הוה.

נשמת רשב"י

מסופר שרבי משה אריה פריינד, גאב"ד העדה החרדית, שמע מזקנו רבי אברהם פריינד, שרבנו רבי צבי הירש מזידיטשוב, הידוע כ"שר בית הזוהר", אמר על עצמו שיש לו נשמת רבי שמעון בר יוחאי".

(מלוקט מתוך הקונטרס "ציונים יקרים")

חזרה לראשית הדף של לג בעומר ורבי שמעון בר יוחאי - ליקוטים