רבי נחמן מברסלב  - חגי ישראל - ברסלב שיעורי תורה חוק נתן - לימוד יומי בספר הקדוש חק נתן - ברסלב אלבום תמונות - תמונות ראש הישיבה ואלפי תמונות צדיקים תולדות ברסלב - תולדות רבי נחמן מברסלב זל ותלמידיו הקדושים ברכות מהרב - רבי יוסף שובלי שליט"א צור קשר - ישיבת תיקון המידות דחסידי ברסלב Breslev english site
מועדי ה' - חנוכה תשס
סופגניה חנוכה

ליקוטי הלכות חנוכה

בסיעתא דשמיא רבה ליקטנו את כל ענייני חנוכה המופיעים בספר הקדוש "לקוטי הלכות" למורנו, רבי נתן מברסלב זי"ע. לפניכם מוגשים כל הלכות חנוכה מהספר הלה. וכן קיבצנו משאר הספר את כל ענייני חנוכה, וערכנו לפניכם כפי סדרם בשולחן ערוך.


לקוטי הלכות - אורח חיים הלכות חנוכה

הלכה א'; הלכה ב'; הלכה ג'; הלכה ד'; הלכה ה'; הלכה ו';

הלכה א':

ענין חנוכה

על-פי מה שכתב רבנו במאמר המתחיל (בכורות ח':) "אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא" (בסימן כה):

שצריך כל אדם להוציא את עצמו מן המדמה, שהוא כח הבהמיות, שהם התאוות כלם, ולעלות אל השכל, עין שם. ואחר-כך, אפלו כשמשבר הכח המדמה כשחוזר לעלות מדרגא לדרגא, אזי מתפשט שנית כח המדמה וכל הבלבולים, וצריך לחזר ולהכניעם. והכנעה הוא על-ידי התגלות גדלת הבורא, דהינו צדקה, עין שם. וזהו כונת "הודו ליקוק קראו בשמו" (דברי הימים א', ט"ז ח), שהוא כדי לעלות מעשיה ליצירה (עין פע"ח שער הזמירות), על-כן מזכירין גדלת הבורא כדי להכניען, עין שם:

א) וזה בחינת חנוכה, שהוא הארה ראשונה מכל השנה (כמו שמובא בספרים), והיא מרמזת על התחלת חנוך האדם בעבודה, וזהו לשון 'חנוכה', שאדם מתחנך בעבודת השם יתברך, ואי אפשר להתחיל בעבודת השם יתברך כי אם כשיש לו מתחלה מלחמה לשבר כח המדמה כנ"ל. וזהו בחינת מלחמת עובדי כוכבים שהיה קדם חנוכה, שהיא מלכות עובדי כוכבים הרשעה שרצו להשכיח תורת ה=' ולהעבירם על חקי רצונו, שזה בחינת כח המדמה, כח הבהמיות, שמתפשט על האדם ורוצה למנעו ולהעבירו מתורת ה=', חס ושלום, כמו שכתוב (דניאל ח' כא) "והצפיר השעיר". ואחר-כך כשזוכה להתגבר על מלכות הרשעה הנ"ל ולשבר כח המדמה כנ"ל, אז מתחילין להדליק נר חנוכה, דהינו שזוכין לעלות אל השכל שהוא בחינת נר הדולק, כמובא במאמר "פתח רבי שמעון" (בסימן ס).

ובכל יום "מוסיף והולך" (שבת כ"א: שו"ע או"ח סימן תרעא סעיף ב), כי אסור לעמד על מדרגה אחת, רק צריך להוסיף קדשה בנפשו בכל יום ויום, ושיהיה שכלו מוסיף והולך בכל יום ויום. וזה שמוסיפין בכל פעם על הנר הראשון והנר הראשון קים בכל הימים, כי כשמדליק בליל שני שני נרות, הם כנגד לילה ראשונה ושניה, וכן בליל שלישי וכו', נמצא שהנר הראשון של לילה הראשונה הולכת עם כל הנרות של כל הלילות, זה בחינת מה שכתב רבנו (בסימן סב) שכל התחלות קשות, מחמת שהוא יוצא מהפך אל הפך, ואחר-כך כל מה שהולך ומתקדש יותר, כל העבודות של כל הימים מקבלים כח מההתחלה, וכח ההתחלה הולכת עם כל הימים, בחינת תענית, בחינת שם הויה באחורים - שאות הראשונה הולכת עם כל האותיות, כמו שכותבין יו"ד, יו"ד ה"י וכו'. וזה בחינת נרות חנוכה, שבתחלה מדליקין נר א', ואחר-כך א"ב, ואחר-כך אב"ג, נמצא שנר ראשון הולכת עם כל הימים, כי כל הימים מקבלין כח מן התחלת חנוך העבודה שהתחיל לעלות אל השכל שהוא נר ראשון של חנוכה, ואחר-כך כל מה ששכלו מוסיף והולך בכל יום כל הימים מקבלים כח מההתחלה, כי כל ההתחלות קשות כנ"ל.

וזה שאומרים הלל בחנוכה, זה בחינת שבח השם יתברך, כדי לגלות גדלת הבורא יתברך שמו, כדי להכניע כח המדמה שמתפשט בכל פעם שרוצין לעלות מדרגא לדרגא כנ"ל:

ב) וזהו בחינת הצדקה שמרבין לתן מעות חנוכה לעניים (עין מגן אברהם ריש סימן תרע) כדי לשבר כח המדמה שבכל מדרגה על-ידי התגלות הגונין, שהוא בחינת גדלת הבורא שנתגלין על-ידי צדקה כנ"ל, וזה בחינת הצחוק שהיו נוהגים גם הקדמונים הצדיקים לשחק בחנוכה במיני שחוק של התר (אך שבעוונותינו הרבים עכשיו באין לידי עברה, כי משחקין בשחוק של אסור), זה בחינת מה שמורידין עצמן לבחינת קטנות כדי לעלות אל המדרגה השניה, בבחינת 'ירידה תכלית העליה', כמובא, כי בחנוכה עולין מדרגא לדרגא, בבחינת 'מוסיף והולך' כנ"ל:

חזרה לראשית הדף

הלכה ב':

על-פי המאמר (זכריה ד' ב) "ראיתי והנה מנרת זהב" וכו' בסימן ח:

והכלל שעל-ידי אריכות הרוח, דהינו גנוחי, על-ידי-זה ממשיכין רוח חיים להחסרון, ועקר הרוח חיים מקבלין מן הצדיק והרב שבדור, כי הוא "איש אשר רוח בו" (במדבר כ"ז יח), ו"ממנו תוצאות חיים" (משלי ד' כג) לכל אחד ואחד, לכל הדבקים בו. אך יש רשעים שאינם דבקים בהצדיק, והם מקבלין אריכת הרוח מן הרב שבקלפה וכו', ומי שרוצה לעמד נגד רשעים אי אפשר לו, כי אם כשהוא צדיק גמור (עין ברכות ז':), דהינו שהפריש הרע מן הטוב. כי כשרוצים להכניע רשעים צריכים לירד לתוך המדה רעה של הרשע, שהוא הצנור שלו להכניעה ולהשפילה, ועל-ידי-זה (תהלים קמ"ז ו) "מ'שפיל ר'שעים ע'די א'רץ", ראשי תבות: א'ש, ר'וח, מ'ים, ע'פר, שהם הארבעה יסודות שמהם כל המדות וכו', עין שם, ועל-ידי תורה ותפלה מפרישין הרע מן הטוב וכו', עין שם.

גם שמענו מפיו הקדוש, שאפלו כשמקרבין ומקשרין לצדיק כזה, דהינו צדיק גמור, יכולין גם-כן לעמד כנגד רשעים ולהתגבר עליהם:

א) וזה בחינת חנוכה (עין שבת כ"א: רמב"ם חנוכה ג' א-ב), כי בחנוכה צריכין לעמד כנגד רשעים הרוצים למנע ולבטל מעבודת ה=', כי מה שנעשה הוא שיעשה. הינו כמו שאז בזמן הנס של חנוכה עמדה עלינו מלכות יון הרשעה להשכיחנו תורתו ולהעבירנו, חס ושלום, על חקי רצונו, כמו-כן נעשה זאת בכל דור ודור, שאנו צריכין בימי חנוכה לעמד כנגד מלכות הרשעה שמתגברת בכל דור ודור, והם הרשעים העומדים עלינו לבטל אותנו, חס ושלום, מעבודתו יתברך שמו, ואנו צריכין להתגבר ולעמד כנגדם, ואי אפשר לעמד כנגדם כי אם על-ידי כח הצדיק כנ"ל.

וזה בחינת נר חנוכה, כי הצדיק נקרא אור, כמו שכתוב (ישעיה ג' י), "אמרו צדיק כי טוב" - 'ואין טוב אלא אור' (פסיקתא זוטרתא שמות כ"ז יט), כמו שכתוב (בראשית א' ד), "וירא אלקים את האור כי טוב", כי זה הצדיק הוא טוב גמור, כי הפריש הרע לגמרי ונשאר כלו טוב, ועל-כן נקרא טוב, דהינו אור כנ"ל. וזה בחינת נר חנוכה, שאנו ממשיכין ומקבלין כח הצדיק שנקרא אור, בחינת (משלי כ' כז) "נר יקוק נשמת אדם", ועל-ידי-זה הכח, דהינו על-ידי אור הצדיק שהוא בחינת טוב, כמו שכתוב, 'וירא אלקים את האור כי טוב', כנ"ל, על-ידי-זה אנו יכולין לעמד כנגד מלכות הרשעה, כנ"ל, כי אי אפשר לעמד כנגדם כי אם על-ידי בחינת כלו טוב, בחינת צדיק גמור כנ"ל, כי צריכין לירד לתוך הרע שלהם לשברו ולהשפילו כנ"ל.

וזה בחינת מצות נר חנוכה למטה מעשרה טפחים, ברשות הרבים בטפח הסמוך לפתח (שבת כ"א: כ"ב. שו"ע או"ח סימן תרעא סעיפים ה-ז), כי עקר אחיזת הסטרא אחרא הוא למטה מיו"ד, כי "מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה" (סכה ה'.), ושם עקר בחינת עולם העשיה, ששם אחיזתם, גם 'רשות הרבים' הוא מקום הקלפות, כמובא (תקו"ז תקון מ"ח דף פ"ה.), ושם דיקא צריכין להדליק נר חנוכה, שהוא בחינת אור, שזהו בחינת שיורד כח הצדיק לתוך אחיזת הרשע להכניעה ולהשפילה, שעל-ידי-זה אנו מתגברין עליו כנ"ל.

ועל-כן הוא 'בטפח הסמוך לפתח', כי אחיזתם הוא רק בבחינת הפתח, כי בפנים אינם יכולין לכנס, רק אצל בחינת הפתח שם הם אורבים לנק, בבחינת (בראשית ד' ז) "לפתח חטאת רבץ", ועל-כן נצטוינו לעשות מזוזה אצל הפתח לגרש הקלפה העומדת אצל הפתח דיקא (כמובא בזהר הקדוש [עין אחרי ע"ו: ואתחנן רס"ג: רס"ד.]), ועל-כן אנו מדליקין נר חנוכה סמוך לפתח, להכניעם ולשברם במקום אחיזתם כנ"ל:

ב) גם נר חנוכה מרמז על הרוח חיים של הצדיק, שעל-ידי-זה מתגברין כנגדם אם הוא צדיק גמור. כי על-ידי אריכות הנשימה, על-ידי-זה הוא קיום השכל, כי השכל הוא בחינת פתילה הדולקת על-ידי השמנים שבגוף, ועקר קיום השמנים שבגוף על-ידי הנשימה, כי אלמלא "כנפי ראה דנשבין על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא" (זהר רע"מ פנחס רכ"ז: רל"ד. תקון י"ג דף כ"ח.).

וזה בחינת "נר יקוק נשמת אדם", שעקר קיום 'נר ה='', דהינו השכל, הוא על-ידי הנשימה, שעל-ידי הנשימה, שהוא אריכת הרוח של קנה הראה, אזי הראה מנשב על הלב ומקרר חמימות הלב, ואזי מתקימים השמנים שבגוף ואינם נשרפים מחמימות הלב, ואזי עולים השמנים אל המח ומתקים השכל, שהוא נר ה=' הדולק על-ידי השמנים שבגוף כנ"ל.

וכמבאר כל זה באר היטב במאמר 'פתח רבי שמעון ואמר: "עת לעשות ליקוק"' (בסימן ס, עין שם). וזהו בחינת נר חנוכה, שאנו מדליקין נר של שמן, זה בחינת 'נר ה='' וכו', וזהו בחינת כח המשכת הרוח חיים, דהינו אריכת הנשימה של הצדיק, כי הדלקת הנר בחינת 'נר ה='', זהו בחינת אריכת הנשימה, כי על-ידי אריכת הנשימה דולק 'נר ה='', כנ"ל, ועל-ידי אריכת הנשימה של הצדיק אנו עומדין כנגד הרשעים כנ"ל:

ג) וזהו בחינת הנס של חנוכה. כי מלכות יון הרשעה טמאו כל השמנים ומצאו צלוחית של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו להדליק רק יום אחד, ונעשה נס ודלק שמונה ימים וכו' (שבת כ"א:). כי מלכות הרשעה כשמתגברים על-ידי אריכת הרוח שלהם, שהוא בחינת רוח סערה וכו', כמבאר שם, אזי הם מטמאים כל השמנים שבגוף, כי עקר קיום השמנים שבגוף על-ידי אריכת הנשימה, ועל-כן כשהנשימה היא מן הקדשה, אזי כל השמנים שבגוף קדש, ולהפך כשמתגבר, חס ושלום, הרוח והנשימה דקלפה, אזי הם מטמאים, חס ושלום, כל השמנים שבגוף שקיומם על-ידי הנשימה כנ"ל, כי באריכת הנשימה שלהם הם בולעים ממש את מי שאינו צדיק גמור, בבחינת (ברכות ז':) "צדיק ממנו - בולע" (כמו שמבאר שם). ועל-כן הם מטמאין, חס ושלום, כל השמנים שבגוף, שהם השמנים של השכל, על-ידי שמתגבר, חס ושלום, על-ידי הרוח והנשימה שלהם, ואחר-כך כשגברו עליהם מלכות בית חשמונאי ונצחום, מצאו צלוחית של שמן וכו', הינו שמצאו אחר-כך עקר הכח שמשם התגברו על מלכות הרשעה. הינו כי עקר הכח שעל ידו מתגברין על מלכות הרשעה הוא כח הצדיק, דהינו אריכת הנשימה דקדשה שמקבלין מן הצדיק, שעל ידו השמנים של השכל קדש כנ"ל. וכהן גדול זה בחינת הרב דקדשה, כי הוא "גדול מאחיו" (ויקרא כ"א י), בחינת 'רב', וכמו שכתוב (מלאכי ב' ז), "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו", ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (מועד קטן י"ז.), "אם הרב דומה למלאך (ה=' צבאות)" וכו'. נמצא שכהן הוא בחינת 'רב', והוא בחינת (שמות ל"ד ו) "רב חסד", כי כהן הוא איש חסד (זהר ויחי ר"ל. רע"מ נשא קכ"א: קמ"ה, בלק קצ"ג. עקב רע"א. כי תצא רפ"ב. השמטות רס"ו:).

וזהו ש'מצאו שמן שהיה חתום בחותמו של כהן הגדול', דהינו שמן קדש של השכל הנמשך על-ידי אריכות הנשימה של הצדיק, שהוא בחינת כהן גדול שהיה חתום בחותמו, דהינו שהיה חתום בקדשה בלי מגע זר. כי הצדיק הוא כלו טוב ואין להרע שום אחיזה בו, ואין יכלת למלכות הרשעה לטמא, חס ושלום, שמן של הצדיק גמור על-ידי אריכת הרוח שלהם, כי "צדיק גמור - אינו בולע". ועל-ידי-זה הכח של הצדיק, דהינו אריכת הנשימה של הצדיק, שהוא בחינת שמן קדש, כנ"ל, על-ידי-זה מתגברים כנגד מלכות הרשעה כנ"ל, כי על-ידי-זה יכולין לכנס לתוך המדה רעה של הרשע להכניעה ולשברה, ועל-ידי-זה מכניעין אותו כנ"ל.

וזהו, 'ולא היה בו אלא להדליק יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים', כי טוב הצדיק הוא בחינת 'כלו טוב', וכלו טוב זה בחינת יום אחד, כמו שכתוב (בראשית א' ה), "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד", ופרש רש"י, שהיה הקדוש-ברוךהוא יחיד בעולמו, ואפלו מלאכים לא נבראו עדין וכו'. וכשהקדוש-ברוךהוא יחיד בעולמו, הינו קדם הבריאה, זה בחינת 'כלו טוב', כי שם הוא כלו טוב בודאי. אך עקר התכלית הוא כשאחרי ההויה, כשיש הויה בעולם, ואז יש אחיזה להרע, כשמבררין ומוציאין הטוב מן הרע ונתהפך רע לטוב, ואז נתגלה מלכותו בכל העולמות אפלו בעולמות התחתונים, בחינת "ומלכותו בכל משלה" (תהלים ק"ג יט ועין תקו"ז מזהר חדש ק"ס.), זהו עקר התכלית והשלמות, שבשביל זה היתה כונת הבריאה כידוע. ואז אחר ההויה כשמעלין הטוב מן הרע, אזי נעשה שם שלם, כביכול, בחינת (זכריה י"ד ט) "יקוק אחד ושמו אחד", שהוא בחינת שמונה ימים, בחינת שמונה אותיות של השני שמות יאהדונהי (עין תקו"ז תקון כ"א דף נ"א: תקון י"ח דף ל"ד:).

וזהו תכלית האחדות כשנתגלה יחודו ואחדותו יתברך בכל העולמות התחתונים, אפלו בעמק הרע, שכלם יעידין ויגידין כי 'יקוק אחד ושמו אחד', כי נתהפך הרע לטוב על-ידי הצדיקים שבכל דור, זה בחינת 'ונעשה נס ודלק שמונה ימים', לשון (ישעיה מ"ט כב) "ארים נסי", הינו על-ידי שמרימין מדרגות התחתונות אל הקדשה, על-ידי שמבררין הטוב מן הרע, שזהו מעקר הנס של חנוכה לירד לתוך הרע של הרשע להכניעו ולשברו, ואז מוציאין משם כל הניצוצות, הקדשה וכל הטוב שהיה שם, ואזי נעשה בחינת שמונה ימים, בחינת 'יקוק אחד ושמו אחד', כנ"ל, כי עולה הטוב מן הארבעה יסודות ומתחבר בשרשו, שהוא בחינת ארבע אותיות הויה (עין בתקו"ז סוף תקון כ"ב דף ס"ח: תקון ס"ט דף ק"ז.), ואז נתיחד שמו יתברך, בחינת 'יקוק אחד ושמו אחד', שהוא בחינת שמונה אותיות, בחינת שמונה ימים כנ"ל:

ד) וזה בחינת שמונה ימי מילה. כי הקדוש-ברוךהוא לא ברא את האדם מהול, כקשיות האפיקורסים (עין בראשית רבה י"א ו), והטעם הוא כדי שיעבר האדם דרך הרע, ואחר-כך מכניעין אותו וחותכין הערלה שהוא הרע, ואז יש "יתרון האור מן החשך" (קהלת ב' יג), 'מן החשך' דיקא, כי כשמהפכין חשך לאור, רע לטוב, הוא תכלית השלמות, כנ"ל, ואז נעשה בחינת שמונה ימי מילה, שנכללין כל השמונה ימים בקדשה, בבחינת ח' אותיות הנ"ל, בחינת 'יקוק אחד ושמו אחד' כנ"ל:

ה) וזה בחינת קריאת ההלל וקריאת התורה של חנוכה (תענית כ"ח: שו"ע או"ח סימנים תרפג-תרפד), זה בחינת תורה ותפלה שעל ידו מבררין הטוב מן הרע. כי הלל הוא תפלה, ואחר-כך קוראין בתורה, כי על-ידי התורה מבררין הטוב מן הרע (כמו שמבאר שם), ועל-כן קוראין "חנכת המזבח" (במדבר ז' פד), כי 'חנכת המזבח' הוא לטהר את המזבח מאחיזת הרע, כי עקר אחיזת הסטרא אחרא הוא מפגם המזבח (כמבאר במקום אחר [לקוטי מוהר"ן חלק א, סימן יז, ועין זהר תרומה קל"ט]). ועל-כן באו הקרבנות של חנכת המזבח לטהרו ולקדשו מאחיזת הרע, כמו שכתוב בחנכת המזבח של לעתיד (עין יחזקאל מ"ה כ) "וכפרתםY על המזבח מאיש שוגה ומפתי", הינו שצריכין לחנכו כדי לטהרו מאיש שגה ופתי, דהינו הסטרא אחרא הנאחזת בו. נמצא שחנכת המזבח הוא להכניע הרע, לברר הטוב מן הרע.

ועל-שם זה נקרא חנוך, בחינת חנוך מט"ט (ילקוט ישעיה מ"ג תנב) שהוא כלול מששה סדרי משנה (תקו"ז הקדמה י"ד: תקוני ז"ח דף ע"ז.), אסור והתר וכו', שזה בחינת הברור שצריכין לברר הטוב מן הרע, התר מן אסור וכו'. ועל-כן קורין חנכת המזבח בחנוכה, כי הוא בחינת ברור הטוב מן הרע, שזהו בחינת חנוכה, כי על-ידי-זה מתגברין על מלכות הרשעה ומכניעין אותן, בבחינת 'משפיל רשעים עדי ארץ', ואז נתגדל ונתקדש שמו יתברך, בבחינת 'יקוק אחד ושמו אחד', כנ"ל:

ו) וזהו שמדליקין נר חנוכה עד "שתכלה רגל מן השוק" (שבת כ"א: שו"ע או"ח סימן תרעב), הינו להעלות כל המדרגות התחתונות שהם רגלי הקדשה המלבשין ומשתלשלין במקומות החיצונים, שהם בחינת 'שוק', בחינת 'רשות הרבים', והדלקת נר חנוכה הוא להעלות הקדשה מן הסטרא אחרא כנ"ל, כי זה עקר כונת נר חנוכה להמשיך אור הקדשה למטה, לבחינת ששת ימי החל, להכניע הרע ולברר הטוב. ברוך השם לעולם, אמן ואמן:

חזרה לראשית הדף

הלכה ג':

על-פי המאמר (תהלים ל"ד יג) "מי האיש החפץ חיים" בלקוטי הראשון בסימן לג, עין שם כל המאמר כלו:

והכלל, שהשם יתברך בכל מקום, כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו' ג), ואיהו "ממלא כל עלמין" וכו' (זהר רע"מ פינחס רכ"ה), על-כן אין שום יאוש בעולם כלל, כי בכל מקום יכולין למצא השם יתברך והתורה ולהתקרב אליו, והעקר על-ידי הצדיק הדור האמתי שכפה את יצרו, והוא דומה למלאך ה=' צבאות ממש, ועל-ידי-זה, בכל מקום שהוא מסתכל ורואה מדות רעות ותאוות רעות וכיוצא, תכף נופל ונתבטל הרע ששוכן על הטוב, כי הרע החופה על הטוב נתבלבל ונופל לגבי הצדיק האמת שכפה את יצרו הרע וכו', (עין שם כל זה היטב), כי יש (עין קהלת ז' יד) ימי טוב וימי רע וכו', (עין שם כל זה היטב):

נמצא שהצדיק יכול לבנות אותיות התורה מכל דבר שבעולם, כי אפלו התורה שהיתה שרויה ומתכסה בין העובדי כוכבים והרשעים שאין אדם יודע ממנה, הוא יכול להוציא אותה ולבנותה מחדש על-ידי שהימי רע נכנעין ונופלין נגדו, ונתגלה בחינת הימי טוב, שהוא בחינת התורה שנתגלה מתוך הלבושין והצמצומים, ואזי נתוסף בהטוב הזה אור רב מלעלא. כי מתחלה כשהיה הטוב מכסה בין הקלפות, לא היה נמשך עליו אור רב כי אם כדי חיונו בצמצום, כדי שלא ינקו הקלפות יותר מדאי, אבל עכשיו כשנתבטל הרע והקלפות ונתגלה הטוב בעצמו, אזי נתוסף ונמשך עליו אור רב מלעלא וכו', ועל-ידי-זה שנתגלה התורה, הוא זוכה לשלום וכו', בחינת "באלקים אהלל דבר ביקוק אהלל דבר" (תהלים נ"ו יא), הינו בין בטיבו בין בעקו (עין ברכות ס':), ימצא בו השם יתברך וכו'.

ובהתורה יש נגלה ונסתר, והנסתר הוא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה (עין זהר בהעלתך קנ"ב.), בחינת אהבה שבדעת וכו'. כי יש אהבה שבימים שהוא בזמן ובמדות, ויש אהבה שהוא בדעת, שהוא בחינת סתרי תורה, פנימיות התורה וכו', וכל אדם יכול לטעם טעם אור האהבה הזאת אפלו בזמן ובמדות על-ידי שמקשר לבו לדעתו, שיהיה לבו ברשותו וכו', וכל אחד לפי מדרגתו יש לו בחינת אהבה שבזמן ואהבה שבדעת וכו', כי אהבה שבדעת שבמדרגה התחתונה הוא בחינת אהבה שבזמן במדרגה העליונה וכו' וכו'. (עין שם כל זה היטב היטב):

א) וזה בחינת חנוכה שמצותה בשמן להדליק נר חנוכה (עין שבת כ"א: כ"ג. שו"ע או"ח סימנים תרעא, תרעג). כי בימי מתתיהו גברה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם על חקי רצונך, ורצו לבטל את ישראל מכל התורה, והנס היה על-ידי הכהן גדול. כי כשמלכות הרשעה, שהוא הסטרא אחרא, מתגברין על ישראל בכלל או בפרט, ואין מניחין את ישראל לילך בדרכי ה=' באמת, לעסק בתורה ומצוות, ורוצים להשכיח ולהעלים התורה לגמרי, חס ושלום, ולפעמים מתגברים, חס ושלום, מאד מאד, עד שהטוב שיש בישראל בכל אחד ואחד נתעלם לגמרי עד שאין יודעים כלל איך להתעורר עצמו לשוב להשם יתברך באמת, אזי עקר התקון הוא על-ידי הצדיק הדור האמת, כי על-ידי שזוכין להתקרב להצדיק האמת, אזי כשהצדיק האמת עוסק עמו ומדבר עמו ורואה מעשיו ומדותיו, אזי הרע נתבטל ונתבלבל לגמרי כנגד הצדיק האמת שכפה את יצרו והכניע הימי רע, ואזי הרע נופל, והטוב נתגלה אפלו מעמקי עמקי הקלפות (כמבאר היטב במאמר הנ"ל), כי הצדיק יכול לבנות התורה ולגלות הטוב מכל אדם שבעולם, אפלו אם הוא במקום שהוא.

וזה היה תקף הנס של חנוכה, שמלכות הרשעה חשבה שעל-ידי שהתגברו על ישראל לבטלם מתורה ומצוות, על-ידי-זה אין להם תקומה, חס ושלום, מאחר שעקר חיותינו וכחנו הוא רק מהתורה והמצוות, אבל השם יתברך הפליא חסדו עמנו ושלח לנו אז את מתתיהו כהן גדול, וחבריו הכהנים שהיו 'גבורי כח', וגבורתם היה מן הקדשה, על-ידי שזכו להתגבר על יצרם, שעל-ידי-זה זכו לגבורתם הגדולה, כי היו צדיקים גדולים מאד, ועל-ידי שהיו 'גבורי כח', בחינת "גברי כח עשי דברו" (תהלים ק"ג כ ועין שוחר טוב תהלים ק"ג וילקוט תהלים ק"ג תתס) הנאמר במאמר הנ"ל, על-ידי-זה זכו להכניע ולהשפיל ולבטל מלכות יון הרשעה, כי הרע נפל נגדם והיו יכולין לגלות הטוב, דהינו התורה, אף בזמן שישראל בטלים מן התורה והמצוות, על-ידי התגברות מלכות הרשעה, כי הצדיקים 'גברי כח' יכולים לבנות התורה מכל דבר כנ"ל, כי הוא מפשיט את הימי טוב מן הלבושים והצמצומים של הימי רע על-ידי שכפה את הימי רע על-ידי כפית היצר וכו', ואזי נתוסף בהטוב אור רב מלעלא, כי מתחלה לא היה מאיר כל-כך וכו' כנ"ל.

וזה בחינת נר חנוכה שאנו זוכין עכשיו להמשיך ולגלות אור התורה גם למטה מעשרה טפחים (שבת כ"א: שו"ע או"ח סימן תרעא סעיף ו), ששם יש אחיזת החיצונים, כידוע. ועכשיו, על-ידי הכח של הצדיקים 'גברי כח עשי דברו', שהם מתתיהו ובניו, על-ידי-זה נכנע ונופל הרע, הינו הימי רע, הינו אחיזת החיצונים, ונתגלה הטוב, הינו הימי טוב גם למטה, עד שאנו יכולין לבנות את התורה ולגלות אור בכל מקום.

ועל-כן מצות נר חנוכה הוא בחוץ, ברשות הרבים, מדינא (שם סעיף ה), כי "רשות הרבים" הוא מקום אחיזת הסטרא אחרא, שהוא בחינת רשות הרבים כידוע, אבל עכשיו גם שם נתגלה אור התורה, כי הרע, הינו הימי רע, נופל על-ידי כח הצדיקים 'גברי כח' כנ"ל, ונתגלה הטוב, דהינו התורה, בכל מקום, ואזי נתוסף בו אור רב מלעלא.

וזה בחינת אור הנרות של חנוכה, כי המדליק צריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה (שבת כ"א.), כי כשמגלין אור התורה למטה ובונין ועושין את התורה שהיתה מלבשת ומסתרת במדור הקלפות, אזי נתוסף בה אור רב מלעלא כנ"ל. וזה בחינת נר חנוכה "מוסיף והולך", כי "מעלין בקדש" (שם כ"א:), כי בכל פעם שמתגלה התורה יותר, נתוסף אור יותר מלעלא, בבחינת 'לשמוע בקול דברו', כנ"ל.

ועל-כן היה עקר הנס על-ידי הכהן גדול, כי הרב, שהוא הצדיק, נקרא בשם 'כהן', כמו שכתוב (מלאכי ב' ז), "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יקוק צבאות הוא", ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (מועד קטן י"ז.), "אם הרב דומה למלאך ה' צבאות" וכו' (כמובא זה במאמר הנ"ל). כי כהן הוא בחינת חסד, בחינת אהבה, שהוא בחינת התורה שהרב מגלה, שהוא בחינת אהבה, כי בכל התורה כלה מלבש אהבתו יתברך (כמבאר במאמר הנ"ל), אבל העקר התגלות התורה והכנעת הימי רע הוא על-ידי הצדיק והרב האמת שבדור, שזכה לבחינת אהבה שבדעת, כמבאר במאמר הנ"ל, כי הכל אחד. כי על-ידי שהצדיק הוא גבור כח שכפה את יצרו, ועל-ידי-זה היה לבו ברשותו וקשר לבו לדעתו, ועל-ידי-זה זכה שקבלו המדות שבלב, אור האהבה שבדעת, ועל-ידי-זה זכה לאהבה שבדעת (כמבאר שם בסוף המאמר הנ"ל), ומחמת זה דיקא הוא יכול להכניע ולכפות את הימי רע, שבכל מקום שהוא רואה ומסתכל נופל הרע ונתגלה הטוב, כי הרע נתבטל נגדו. כי עקר אחיזת הרע הוא רק למטה, בזמן ובמדות, ושם יש ימי טוב וימי רע, ועל-כן יש להם אחיזה שם, אבל למעלה, בבחינת אהבה שבדעת, בחינת סתרי תורה, שם אין להם שום אחיזה כלל, ועקר אחיזתם למטה, חס ושלום, הוא רק מחמת שאין זוכין שתתקשר האהבה שבימים עם האהבה שבדעת ותקבל אור משם, על-ידי שאין מתגבר שיהיה לבו ברשותו ואינו מקשר לבו לדעתו, אזי הוא, חס ושלום, בחינת (משלי ט"ז כח) "נרגן מפריד אלוף", ונפרד, חס ושלום, האהבה שבימים, בחינת הימי טוב, מהאהבה שבדעת, ואזי חס ושלום מתגברין הימי רע ויונקים מהם ומכסים עליהם כנ"ל, אבל הצדיק שכפה את יצרו וזכה שיתקשרו ויכללו הימי טוב, בחינת אהבה שבימים, לבחינת אהבה שבדעת, כי לבו ברשותו, כנ"ל, על-כן אין להרע שום שליטה נגדו, על-כן נופל ונתבטל הרע נגדו, כי אין להימי רע שום שליטה ואחיזה כלל בבחינת אהבה שבדעת, ואפלו בבחינת האהבה שבימים אין להם שום שליטה כשהיא מקשרת ונכללת עם האהבה שבדעת, ועל-כן תכף כשהצדיק האמת מכניע אצל הרשעים הימי רע בכחו הגדול ומגלה בחינת הימי טוב, נתוסף בהם מיד אור רב מלעלא, כנ"ל, וזהו בעצמו בחינת אור האהבה שבדעת שנתגלה על-ידי הצדיק האמת שהוא אור רב מלעלא, כי משם עקר האור, כי תכף כשהצדיק מכניע הימי רע ומגלה הימי טוב, אזי נתקשר תכף הטוב, שהיא בחינת האהבה שבימים, עם שרשו, שהוא האהבה שבדעת, שעל-ידי-זה נתבטלה אחיזת החיצונים לגמרי, כנ"ל, וזה בעצמו בחינת אור רב מלעלא כנ"ל (והבן הדברים היטב):

ב) ועל-כן זה הצדיק שיש לו זה הכח כי זכה לאהבה שבדעת, הוא בחינת כהן גדול, שהוא בחינת אהבה העליונה שבדעת, שהוא בחינת אהבה גדולה, בחינת כהן גדול, ועל-כן על ידו דיקא היה עקר הנס של חנוכה. כי היונים, שהם מלכות הרשעה, טמאו כל השמנים, שהוא בחינת הדעת, הינו בחינת הדעת והתורה המלבש למטה, ששם יש ימי טוב וימי רע, וגם שם הוא בחינת דעת שהוא תורה, כי הדעת מתפשט בכל הימים והמדות, ומחמת שיש שם ימי טוב וימי רע, על-כן בעת התגברותם טמאו כל השמנים, שהוא בחינת הדעת והתורה של הימי טוב, על-ידי אחיזת הימי רע כנ"ל.

וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, נעשה נס ומצאו צלוחית של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול (שבת כ"א:), זה בחינת "שמן משחת קדש" (שמות ל' כה), הינו הדעת העליון ששם האהבה שבדעת, שהוא בחינת סתרי תורה, שהוא בחותמו של כהן גדול, כי אין מי שיזכה לזה כי אם בחינת הכהן גדול, שהוא בחינת האהבה העליונה שבדעת. ועל-ידי השמן החתום הזה של הכהן גדול, שהוא בחינת סתרי תורה, בחינת אור האהבה שבדעת, על-ידי-זה נעשה נס, כי לא היה בו להדליק כי אם יום אחד, כי אור הדעת הזה לא יתגלה כי אם לעתיד לבא, שהוא בחינת (זכריה י"ד ז) "יום אחד הוא יודע ליקוק" וכו' (כמבאר במאמר הנ"ל).

ונעשה נס ודלק שמונה ימים, כי על-ידי כח הצדיקים גבורי כח המתגברין על יצריהון (זהר סתרי תורה לך לך צ'.), על-ידי-זה הם ממשיכין אור האהבה שבדעת עד שיאיר אור האהבה שבדעת באהבה שבימים ובמדות, כי לבם ברשותם, ומקשרים הימים והמדות שבלב לאור האהבה שבדעת, ומקבלין הימים והמדות אור משם, שעל-ידי-זה זוכין לטעם אור האהבה שבדעת גם בזמן ובמדות.

וזהו בחינת הנס הנ"ל של חנוכה, שהשמן של כהן גדול, שהוא בחינת האהבה שבדעת, כנ"ל, שעקר הארתו הוא רק לעתיד לבא, בחינת 'יום אחד הוא יודע ליקוק' וכו', כנ"ל, שזהו בחינת שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד כנ"ל, ונעשה נס ודלק שמונה ימים (שבת כ"א:), כי אור האהבה שבדעת, שהוא בחינת יום אחד, האיר באהבה שבימים, שהם שבעת ימי בראשית, שזהו הדלקת נרות חנוכה שמונה ימים, כדי שתאיר אור האהבה שבדעת בתוך השבעה ימים, שהם בחינת שבע מדות, בחינת (תהלים ל"ט ה) "מדותY ימי" כנ"ל:

ג) וזה בחינת ההזאות של הכהן הגדול ביום הכפורים לפני ולפנים ובהיכל, שהיו "אחת למעלה ושבע למטה" (יומא נ"ג:), כדי שיאיר אור האהבה שבדעת, שהוא בחינת 'אחת למעלה', ב'שבע שלמטה', שהם בחינת שבע מדות שבעה ימים, שהוא בחינת אהבה שבמדות וזמן. כי שמעתי ששמונת ימי חנוכה הם כנגד שמונה הזאות של הכהן הגדול ביום הכפורים, הינו כנ"ל, ועל-כן היה מונה ההזאה הראשונה שלמעלה עם כל השבע שלמטה, כמו שכתוב, "אחת, אחת ואחת, אחת ושתים" וכו', כדי שיאיר אור דלעלא, בחינת האהבה שבדעת, בחינת 'אחת למעלה', ב'שבע שלמטה', בבחינת שבעה ימים ומדות כנ"ל:

ד) כי הכהן הגדול, שהוא בחינת אהבה גדולה העליונה, היה נכנס ביום הכפורים לפני ולפנים אל מקום הארון והלוחות, שהוא בחינת הדעת עליון, כי הבית-המקדש בכלל הוא בחינת דעת, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים (לקוטי מוהר"ן חלק א, סימנים יג פא, חלק ב סימנים, עב עז), כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ל"ג.) "כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית-המקדש בימיו". אך גם בבחינת דעת יש כמה וכמה מדרגות (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר הנ"ל), כי בחינת אהבה שבדעת שבמדרגה התחתונה, היא בחינת אהבה שבימים, במדרגה העליונה.

ועל-כן היה בבית-המקדש עצמו כמה וכמה קדשות, בחינת כמה מדרגות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (עין כלים פרק א' ח-ט), עזרת ישראל מקדשת ממנו וכו' מקום דריסת רגלי הכהנים מקדש ממנו וכו' בין האולם ולמזבח וכו' ההיכל וכו' עד לפני ולפנים מקדש ממנו שאין נכנס לשם אלא הכהן גדול ביום הכפורים, כי שם תכלית הקדשה, תכלית הדעת עליון, ושם היה עומד הארון והלוחות שקבל משה רבנו מידיו של הקדוש-ברוךהוא, ושם עקר אהבתן של ישראל עם אביהם שבשמים, בחינת "בין שדי ילין" (שיר השירים א' יג), שהם בדי הארון (עין שיר השירים א' ג), ששם היה נותן הכהן גדול הקטרת על האש ביום הכפורים, ושם הזה את ההזאות 'אחת למעלה ושבע למטה' לכפר על כל ישראל.

כי כל הכפרות על כל החטאים תלויים בכהנים שהיו מקריבים הקרבנות על ישראל, כי הכהן איש חסד, הוא בחינת 'גבור כח', כי הכהנים היו אנשי חיל גבורים גדולים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (עין זבחים ס"ד.). כי עקר הכהנה זכו על-ידי קדשת הברית (עין זהר פינחס ר"כ:), כמו שכתוב (דברים ל"ג ט), "כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו" זה בחינת 'גבורי כח' הנ"ל, 'אלין אנון דמתגברין על יצריהון', כי עקר ההתגברות על יצרו הוא רק בתאוה זו, ועל-כן מחמת שהכהן איש חסד, הוא בחינת 'גבור כח' שכפה את יצרו וזכה לאהבה שבדעת, בחינת 'כי שפתי כהן ישמרו דעת', שהם בחינת הצדיק האמת כנ"ל. כי הכהנים בכלל הם בחינת אהבה שבדעת, כנגד כלל ישראל, על-כן כשאחד מישראל נפל באיזה חטא, חס ושלום, היה מביא קרבן אל הכהן והיו סומכים על הקרבן ומתודים כל עוונותיהם, ועל-ידי-זה נמשכו כל העוונות על הבהמה של הקרבן, וכשלקחה הכהן להקריבה, היה תכף נופל ונכנע ונתבטל הרע, שהם החטאים והעוונות, ונתגלה ונתברר בחינת הימי טוב, בחינת התורה שהיתה נסתרת שם, כי הרע נפל ונתבטל כנגד הכהן איש חסד, שהוא בחינת גבור כח, בחינת הצדיק שזכה לכפות את יצרו וכו' כנ"ל.

ועל-כן היתה עקר הכפרה בבית-המקדש, כי שם הוא בחינת דעת, בחינת אהבה שבדעת, שעל-ידי-זה עקר הכח של הצדיק להכניע הרע ולבטלו מישראל, על-ידי שזכה לבחינת אהבה שבדעת וכו' כנ"ל, וכל מה שצריכין כפרה גדולה ביותר צריכין שיתעסק בו צדיק גדול ביותר, כדי שיוכל להמשיך אור האהבה שבדעת העליון יותר, ועל-כן, ביום הכפורים שאז צריכין כפרה על כל העוונות על כלל ישראל, על-כן כל העבודות של יום הכפורים לא היו כשרים אלא בכהן גדול (עין הוריות י"א: י"ב: יומא ל"ב:), שהוא בחינת הצדיק הגדול שיש לו כח לכנס לפני ולפנים, להמשיך משם אור האהבה שבדעת העליון מאד, ועל-ידי-זה היה מכפר על כל ישראל, כי היה לו כח להכניע ולבטל כל הרע של כל העוונות של כל ישראל ולגלות הטוב, הינו הימי טוב, ולהאיר בו אור רב מלעלא, בחינת האהבה שבדעת, שזהו בחינת 'אחת למעלה ושבע למטה' וכו', כנ"ל:

ה) וזה בחינת ההלל של חנוכה (תענית כ"ח: שו"ע או"ח סימן תרפג), זה בחינת (תהלים נ"ו יא) "באלקים אהלל דבר ביקוק אהלל דבר" הנאמר במאמר הנ"ל, שהוא בחינת שלום שזוכין על-ידי התורה שמגלין ובונין מעמקי הקלפות על-ידי כפית היצר וכו' (כמבאר שם, עין שם), כי זה עקר ההלל - כשזוכין למצא את השם יתברך בכל מקום, בין בטיבו בין בעקו וכו', בחינת (תהלים י"ח ד) "מהלל אקרא יקוק ומן איבי אושע", בחינת (שם קי"ח ה) "מן המצר קראתי י"ה" וכו', שזהו בחינת 'באלקים אהלל דבר ביקוק אהלל דבר', שזה עקר ההלל כנ"ל:

ו) וזה בחינת הצדקה שנוהגין לתן בחנוכה (עין מגן אברהם ריש סימן תרע), כי עקר העניות, חס ושלום, הוא מחמת התגברות הימי רע על הימי טוב, שהוא בחינת פגימת הלבנה, שמשם העניות, שהוא בחינת התגברות שבע שני הרעב על שבע שני השבע (עין בראשית מ"א ל-לא), חס ושלום, בבחינת (משלי ט"ו טו) "כל ימי עני רעים". וזה שנותן צדקה לעני הוא בחינת הצדיק, בחינת (תהלים ל"ז כא) "צדיק חונן ונותן", והוא מכניע הימי רע מן העני, ונתגלה בחינת ימי טוב, בבחינת (שם קי"ב ה), "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו", בחינת (שם ק"ג כ) "עשי דברו" הנ"ל.

ועקר הצדקה הוא לתן לעני הגון העוסק בתורה ומצות (עין בבא בתרא ט': בבא קמא ט"ז: הוריות י"ג. רמב"ם הלכות מתנות עניים ח' יז-יח, שו"ע יו"ד סימן רנא סעיף ט, לקוטי מוהר"ן חלק א, סימן יז אות ה, סימן רסד), להיות תמכי אוריתא, וכשנותן לעני כזה, נמצא שהוא בונה את התורה ממש על-ידי הצדקה שנותן לו, כי הוא מסמיך את התלמיד חכם ויכול לעסק בתורה על-ידי-זה. כי מקדם היה מתבטל מדברי תורה מחמת חסרון הפרנסה, כי "אם אין קמח אין תורה" (אבות פרק ג' יז), ועכשיו על-ידי שזה נותן לו צדקה וסומך אותו, הוא יכול לעסק בתורה. נמצא שזה עוסק בתורה על ידו, נמצא שהוא בחינת בונה את התורה, דהינו הימי טוב, שמגלה מתוך הימי רע מתוך דחק העניות, שהם בחינת ימי רע, בחינת 'כל ימי עני רעים' כנ"ל.

ועל-כן הוא בחינת הצדיק, שהוא בונה גם-כן את התורה, את הימי טוב, ומכניע הימי רע כנ"ל, ועל-כן על-ידי הצדקה זוכה לבחינת אהבה שבדעת, שהוא בחינת סתרי תורה, שהוא בחינת אורות הצחצחות, כידועY, בבחינת (ישעיה נ"ח י) "ותפק לרעב נפשך וכו' Yאזי יבקע כשחר ארך וכו' והשביע בצחצחות נפשך", כי משם עקר השפע, בבחינת "בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא כי אם במזלא תליא מלתא" (מועד קטן כ"ח.), שהוא המזל העליון (עין זהר ויגש ר"ז: ויקרא כ"ה, אחרי ע"ט, אדרא זוטא האזינו רפ"ט רצ"ב), שהוא בחינת אהבה שבדעת, בחינת סתרי אוריתא, בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה כידוע (עין שם בהעלתך קנ"ב.):

ז) וזה בחינת מה שלעולם קורין פרשת 'מקץ' בחנוכה, כי זאת הפרשה מדברת מגדלת יוסף הצדיק, שנתגדל בארץ מצרים, על-ידי שכפה את יצרו, ועל-ידי-זה זכה שנתבטל הרע נגדו, הינו הימי רע, ועל-כן נעשה מושל על כל ארץ מצרים, שהוא תקף הרע "ערות הארץ" (בראשית מ"ב ט), כי תקף הרע של ארץ מצרים נתבטל נגדו עד שנעשה מושל עליהם, והכניע כל הרע של מצרים עד שהיו יכולים ישראל להיות שם אחר-כך בגלות (כמו שמובא בספרים [עין מגיד מישרים ויגש מהדורא קמא]), שבשביל זה הכרח יוסף להיות שם מקדם, כי אם לאו לא היו יכלים לסבל את הגלות של מצרים, שהיה שם תקף הרע מאד, אבל על-ידי כח של יוסף הצדיק שהתגבר על יצרו, על-ידי-זה נכנע הרע של מצרים ונתבטל נגדו.

ועל-כן היה יכול יוסף לפתר חלומות, כי החלום הוא מערב עם דברים בטלים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נ"ה:) שזה בחינת התערבות הטוב עם הרע. כי האמת שיש בהחלום זה בחינת טוב, בחינת ימי טוב. והשקר ודברים בטלים של החלום, זה בחינת ימי רע. ומחמת שהימי רע מכסין על הימי טוב, בפרט בשנה בחלום, שאז הוא אחיזתם, כידוע (עין זהר וישלח קס"ט מצורע נ"ב:), על-כן אי אפשר לעמד על פתרון החלום, אבל הצדיק כמו יוסף הצדיק שכפה את יצרו והכניע הימי רע, אזי תכף כששומע החלום, אזי הרע, הינו הימי רע נופלין ונתבטלין, ונתגלין רק הימי טוב שהוא בחינת האמת והטוב שבחלום שהוא פתרון החלום.

וזה בחינת חלום פרעה שלא יכלו כלם לעמד על פתרונו, כי חלומו היה שבע שני השבע ושבע שני הרעב, שזהו בחינה זו ממש, שהתגבר שבע שני הרעב שהם בחינת שבעת ימי רע, על השבע שני השבע שהם ימי טוב, בבחינת (בראשית מ"א ד) "ותבלענהY הפרות הרעות" וכו', עד אשר נתכסה ונתעלם לגמרי על-ידי הימי רע שכסה עליהם, בבחינת (שם כא) "ולא נודע כי באו אל קרבנה", ועל-כן לא היה יכל שום אדם לעמד על פתרונו, לברר האמת והטוב שבו כי אם יוסף הצדיק, כי אצלו נתבטלין הימי רע, בחינת שבע שני הרעב, ועל-כן היה יודע פתרון האמת של החלום, וזכה (שם נ' כ) "להחיות עם רב" - לקבץ אכל בשבע שני השבע, שהם בחינת ימי טוב, כדי שלא יוכלו להתגבר שני הרעב, שהם ימי רע.

כי כשאדם זוכה לאיזה טוב, לבחינת ימי טוב, הוא צריך להשתדל להרבות מאד במעשים טובים ובעסק התורה כל מה שיוכל, בבחינת (קהלת ט' י) "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה", 'עד שאתה בכחך' (ילקוט קהלת ט' תתקפט), כמו שכתוב (שם י"ב יא) "וזכר את בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה" וכו'. כי לכל אדם יש ימי טוב וימי רע, ובעת שמתגברין, חס ושלום, הימי רע על האדם וקשה לעמד נגדם, הוא צריך להשתמש עם כח הימי טוב שהיה לו בתחלה, דהינו מה שזכה לעשות טוב מקדם, על-כן כל זמן שאפשר בידו לעשות איזה טוב הוא צריך לחטף מאד ולמהר לעשות הרבה הרבה טוב עד שלא יבואו הימי הרעה, חס ושלום, כלי האי ואולי יוכל להתגבר על-ידי-זה להכניע הימי רע, שזהו בחינת יוסף הצדיק שאסף וקבץ אכל בשני השבע כדי 'להחיות עם רב' בימי הרע, כמו שכתוב (בראשית מ"א לו), "והיה האכל לפקדון" וכו', כדי שעל-ידי-זה לא יוכלו הימי רע לשלט על ישראל, כי מחיין עצמן ומתגברין עליהם על-ידי הטוב שאסף בימי הטוב, שזהו בחינת האכל שאסף יוסף בשבע שני השבע כי 'למחיה שלחו האלקים' (עין שם מ"ה ה), 'להחיות עם רב':

וזה בחינת "חלום פרעה אחד הוא" (שם מ"א כה), כי לפתר חלום פרעה, להכניע שבע שני הרעב ולגלות שבע שני השבע, הוא על-ידי הצדיק שזכה לאור האהבה שבדעת, שהוא בחינת 'יום אחד הוא יודע ליקוק' וכו', כנ"ל, וזהו 'חלום פרעה אחד הוא':

ועל-כן קורין פרשת 'מקץ' בחנוכה, כי כל זה הוא בחינת שמונת ימי חנוכה שמדליקין בהם נרות חנוכה, כדי שיאיר אור האהבה שבדעת בשבעה ימים, כדי לגלות בחינת שבע שני השבע, שהם בחינת ימי טוב וכו', כנ"ל:

ח) ועל-כן נתקשה משה בשלשה דברים אלו שסימנם מ'ש'ה', שהם, מ'נורה וש'קלים וקדוש ה'חדש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (עין מנחות כ"ט. תנחומא כי תשא י"א, זהר רע"מ תרומה קנ"ז:), כי בכל אלו השלשה דברים צריכין להמשיך אור האהבה שבדעת.

מנורה כנ"ל, בחינת נר חנוכה, שהם בחינת נרות שבמקדש, שצריכין להדליקם ולהאירם מאור האהבה שבדעת, בבחינת "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח' ב), ועל-כן היה נר המערבי עדות לישראל שהשכינה שורה בישראל, שממנו היה מתחיל ובה היה מסים (שבת כ"ב:). כי שם בנרות שבמקדש שורה אור האהבה שבדעת, ועל-כן שם עקר העדות על אהבת ישראל לאביהם שבשמים.

שקלים זה בחינת צדקה, נדבת לב, שעל-ידי-זה מאיר אור האהבה שבדעת, שמשם עקר השפע וכו' כנ"ל.

וזה בחינת קדוש החדש למלאת הלבנה מפגימתה, שזה בחינת לגלות הימי טוב ולהכניע הימי רע שאחיזתם ממעוט הירח, כידוע (עין זהר רע"מ פינחס רמ"ח, כי תצא רפ"א), כי כשהימי רע מתגברים, חס ושלום, אזי נתצמצם האור של הימי טוב ונתמעט, שזהו בחינת פגימת הלבנה מעוט אור, וצריך להכניע הימי רע ולמלאת פגימת הלבנה, שתהיה 'אור הלבנה כאור החמה' וכו', על-ידי שממשיכין אור רב מלעלא, שעל-ידי-זה נתרבה האור ונתבטל הצמצום והמעוט, שזה בחינת מלוי הלבנה מפגימתה, בחינת "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים" וכו' (ישעיה ל' כו). כי אפלו כשנתמלא מעוט הירח וזוכין לבחינת אור האהבה שבדעת לפי בחינתו, אף-על-פי-כן בבחינה העליונה הוא עדין בחינת אהבה שבזמן, ועל-כן צריכין שהבחינה העליונה תאיר עוד יותר ויותר למעלה מאור האהבה שבדעת העליון יותר.

וזהו 'והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים', שהוא אור הגנוז משבעת ימי בראשית, שהוא בחינת התורה הגנוזה והצדיקים הגנוזים, בחינת (בראשית א' ד) "וירא אלקים את האור כי טוב" (כמבאר במאמר הנ"ל), יהי רצון שיתגלו במהרה בימינו אמן:

ט) וזה בחינת (שמות ל' ח) "ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה", כי קטרת הוא בחינת שמכניעין הקלפות והימי רע ומגלין ומעלין הטוב, בחינת י"א סממני הקטרת כידוע (עין פע"ח שער התפלה פרק ה, שער עולם העשיה פרק ד), ועל-כן מקטירין קטרת בעת הדלקת הנרות, כי כשנכנעין הימי רע ונתגלה הטוב, שזה בחינת 'קטרת', אזי נמשך ונתוסף בהטוב אור רב מלעלא, שזה בחינת הדלקת הנרות, כי נתוסף ונמשך על הטוב אור רב מלעלא, שזהו בחינת אור האהבה שבדעת, כנ"ל:

חזרה לראשית הדף

הלכה ד':

על-פי מה שכתב רבנו במאמר המתחיל "בראשית - לעיני כל ישראל" בלקוטי תנינא סימן סז, עין שם כל המאמר עד סופו:

והנה יש מאורי אור ומאורי אש (עין זהר בראשית כ':), והם "זה לעמת זה" (קהלת ז' יד), ומאורי אור זה בחינת שם הקדוש, בחינת תלת גונין דעינא ובת עין (תקו"ז תקון ע' דף קכ"ו: קל"ג:), בחינת "שבת שמא דקדשא בריך הוא" (זהר יתרו פ"ח:), בחינת מחין תפלין, בחינת פאר (עין ברכות י"א. תענית ט"ז. זהר בשלח ס"ב:), בחינת בית-המקדש וכו' (עין שם היטב):

א) וזה בחינת חנוכה. כי מלכות יון הרשעה עמדו על עם ישראל להשכיחם תורתו וכו' (עין שבת כ"א: רמב"ם מגלה וחנוכה ג' א-ב), ו"אוריתא שמא דקדשא בריך הוא" (זהר יתרו צ': תקו"ז תקון י' דף כ"ו.), כי התורה היא גם-כן ט'נ'ת'א' (טעמים נקדות תגין אותיות)Y, שהם תלת גונין דעינא ובת עין, והם רצו להשכיח תורתו ולהעלים שמו הגדול יתברך, וגזרו לכתב על קרן השור שאין להם חלק באלקי ישראל (בראשית רבה ב' ד), ורצו להעלים תפארת ישראל, כי זהו תפארתנו שאנו מתפארין באלהותו יתברך, בשמו הגדול והקדוש יתברך, בבחינת (דברים כ"ו יז) "את יקוק האמרת", לשון התפארות (עין רש"י שם, ברכות ו'.), שאנו מתפארין בשמו הגדול יתברך על התורה שהוא בחינת (איכה ב' א) "תפארת ישראל", והם רצו להעלים כל זה, חס ושלום, שזה בחינת העלמת הפאר והיפי של ישראל, בחינת העלמת מאורי אור, שהם בחינת שם הקדוש כנ"ל.

וזה בחינת 'וטמאו כל השמנים של בית-המקדש', זה בחינת מאורי אור המאירין בבית-המקדש, שהם בחינת שם הקדוש שהוא בחינת שמן, בבחינת (שיר השירים א' ג) "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך", וכמו שפרש רש"י, "שם טוב נקרא על-שם שמן טוב" וכו', והם רצו להעלים בחינת שם הקדוש, בחינת מאורי אור, ולהגביר, חס ושלום, שם הטמאה, 'וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, עשאום יום-טוב וקבעום בהלל והודאה', בחינת 'להודות ולהלל לשמך הגדול', להגדיל ולקדש שמו הגדול יתברך, כי אז נתגלה שמו יתברך, בבחינת 'ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך', וזה בחינת נר חנוכה, שהוא נר של שמן, שהוא בחינת מאורי אור, להדליק ולהאיר בחינת מאורי אור, שהם בחינת שם הקדש כנ"ל:

ב) כי הדלקת נר של מצוה הוא בבחינת מאורי אור, כי האש של קדשה, דהינו נר של מצוה, אינו בבחינת מאורי אש, רק בבחינת מאורי אור, כי השכינה נקראת כביכול, 'אש אכלה', כמו שכתוב (דברים ד' כד), "כי יקוק אלקיך אש אוכלה הוא" וכו'. ואיתא בזהר הקדוש (זהר בראשית נ': נ"א.) שנקראת "אש אכלה" - 'דאכלי כלא ושצי כלא', אבל ישראל הדבקים בה מקבלים חיות ממנה, בבחינת (דברים ד' ד) "ואתם הדבקים ביקוק אלקיכם חיים כלכם היום", הינו אף-על-פי שהוא 'אש אוכלה', ובכל מה שפוגעת נאכל ונשרף בגין 'דאכלי כלא ושצי כלא', אף-על-פי-כן ישראל הם דבקים בה ואינם נאכלים, חס ושלום, אדרבא מקבלין חיות ממנה, בבחינת 'ואתם הדבקים' וכו'.

וזה בחינת מאורי אור ומאורי אש. כי לגבי אמות העולם היא בבחינת מאורי אש, שהם בחינת תקף הדין של השכינה, שמשם אחיזת מאורי אש, ועל-כן הם נאכלים ונשרפין על-ידי האש הזה, 'דאכלי כלא ושצי כלא' כנ"ל. אבל ישראל הדבקים בה ומקבלים חיות ממנה, נמצא שאצלם הוא בחינת מאורי אור, כי אדרבה הם מקבלים חיות ממנה. ועקר החיות הוא המחין, כמו שכתוב (קהלת ז' יב), "החכמה תחיה", והמחין הם בחינת מאורי אור. נמצא שאצל ישראל אינה בבחינת מאורי אש, חס ושלום, רק בבחינת מאורי אור, שהם בחינת חיים ומחין, בחינת 'ואתם הדבקים בה=' אלקיכם חיים' וכו'. כי באמת כלא חד, "יקוק אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד ט), ואפלו הסטרא אחרא נאחזת בקדשה, ואין לה חיות רק על-ידי אחיזתה בקדשה, הינו שגם מאורי אש אחיזתם בקדשה (עין תקו"ז תקון ס"ט דף קט"ז:). הינו כשנסתלקין מאורי אור, שהם בחינת המחין הממתיקין הדין, וכשהם נסתלקין אזי נשאר תקף הדין, ומשם נאחזים מאורי אש, אבל ישראל הדבקים בהשכינה הם מקבלים חיות, כי נמשך עליהם בחינת מאורי אור, בחינת מחין, שהם בחינת חיים, בחינת 'ואתם הדבקים ביקוק' וכו', כנ"ל:

וזה בחינת הנס של חנוכה, שהיה דולק מעט שמן שלא היה בו להדליק רק יום אחד והיה דולק שמונה ימים, כי השם יתברך הראה בזה כי השכינה שורה בישראל, וישראל הדבקים בה אינם נאכלים, רק אדרבה, מקבלים חיות ממנה, שזה בחינת מאורי אור, בחינת שם הקדוש שנתגלה אז בנס של חנוכה כנ"ל, וזה גלה השם יתברך בחוש, בנס של השמן שדלק מעט שמן כמה ימים, כי זה השמן היה ראוי שישרף בלילה אחד, ובנס היה דולק כל-כך להורות שאין שליטה למאורי אש, כי ישראל דבקים במאורי אור. כי מאורי אש הוא בחינת 'דאכלי כלא ושצי כלא' כנ"ל, ועל-כן צריכין הרבה שמן כפי הזמן שצריכין להדליק, כי האש שורפת השמן, אבל עכשיו, על-ידי הנס של חנוכה שנתגדל שם הקדוש יתברך, ונתגברו מאורי אור ונכנעו מאורי אש, עשה השם יתברך נס, והראה בחוש גם בגשמיות שאין שליטה למאורי אש רק למאורי אור, כי מעט שמן היה דולק ומאיר זמן רב, ולא נשרף תכף ביום אחד כמו שהיה ראוי, כי נכנעו מאורי אש כנ"ל, וזה בחינת 'ואתם הדבקים וכו' חיים' וכו', שאף-על-פי שישראל דבקים באש אוכלה - הם חיים, כי אצלם הוא בחינת מאורי אור, כי גם זה השמן דבוק באש ולא נשרף, כנ"ל.

וזהו בחינת הנס שהיה תמיד במנורה של בית-המקדש, בנר המערבי שהיה דולק הרבה בנס, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת כ"ב:) כי נר המערבי הוא עדות שהשכינה שורה בישראל, הינו כנ"ל, כי ישראל דבקים בשכינה והם חיים כי אין האש אוכלת אותם, אדרבה, מקבלים חיות. וזה נראה בחוש בנס של נר המערבי, שלא נשרף השמן על-ידי האש כראוי, כי היה דולק יותר מן השעור, וזה עדות על דבקות ישראל בהשכינה, בבחינת 'ואתם הדבקים' וכו' כנ"ל.

ועל-כן נקרא 'עדות', כי בודאי צריכין עדות על זה, כי אמות עולם לא היו מאמינים זאת שהשכינה שורה בישראל, כי איך אפשר לדבק בה=' והלא אש אוכלה הוא, אבל באמת ישראל דבקים בה, ואדרבה הם מקבלים חיות ממנה, וזה היו רואים בחוש על-ידי הנס של נר המערבי, וזהו שנקרא "עדות לכל באי עולם, שהשכינה שורה בישראל" כי הם יכולים לדבק בה, בבחינת 'ואתם הדבקים' וכו', שזהו בחינת הנס הזה של נר המערבי כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'איך אפשר לדבק בו והלא אש אוכלה הוא? אלא הדבק בתלמידי חכמים' וכו' (ספרי עקב י"ג, כתבות קי"א: וברש"י דברים י"א יב), כי התלמידי חכמים הוא בחינת הפאר של ישראל, שהוא בחינת מאורי אור, ועל-ידי-זה יכולים לדבק בו כנ"ל (עין במאמר הנ"ל):

ג) וזה בחינת נר של שבת, כי בשבת אז נתגלין מאורי אור, כי 'שבת שמא דקדשא בריך הוא' (כמו שכתוב שם), ועל-כן אז מצוה להדליק נר, כי נר שבת, שהוא נר של מצוה, הוא בחינת מאורי אור כנ"ל, ועל-כן בימי האמהות היו רואין זאת בגשמיות, שנר שבת הוא בבחינת מאורי אור כנ"ל, ועל-כן היה אצלם נר דולק משבת לשבת (כמו שפרש רש"י על פסוק [בראשית כ"ד סז], "ויביאה יצחק האהלה" וכו'), שזה בחינת הכנעת מאורי אש והתגברות מאורי אור כנ"ל. וגם עתה אף-על-פי שאין אנו זוכים לראות זאת בגשמיות, אף-על-פי-כן באמת כל נר מצוה, כגון נר שבת או נר בית-המקדש או נר חנוכה וכיוצא, כלם הם בחינת מאורי אור כנ"ל, שזה בחינת 'ואתם הדבקים ביקוק' וכו'.

וזה בחינת (משלי ו' כג) "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" (ועין שבת כ"ג: וברש"י שם ד"ה 'בנים תלמידי חכמים'), 'דרך חיים תוכחות מוסר' זה בחינת 'ואתם הדבקים וכו' חיים', כי השכינה, כביכול, היא בחינת 'תוכחות מוסר', בחינת (משלי ל"א א) "אשר יסרתו אמו" (עין זהר אחרי ע"ד), כי היא מיסרת ומוכיחת כל העולם על-ידי דיניה, אבל אמות העולם הם כלים ונשרפים מדינין הקשים, בבחינת "אש אוכלה" 'דאכלי כלא ושצי כלא' כנ"ל. אבל ישראל אינם כלים מדינין, חס ושלום, בבחינת (ירמיה ל' יא) "כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפצותיך שם אך אותך לא אעשה כלה", ועליהם נאמר, 'ואתם הדבקים' וכו', כי הם מקבלים חיות ממנה כנ"ל, וזהו 'ודרך חיים תוכחות מוסר' כנ"ל. וזהו בחינת 'כי נר מצוה', הינו נר מצוה ממש, שהוא בחינת מאורי אור כנ"ל, וזהו 'ותורה אור', כי התורה הוא בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, בחינת מאורי אור כנ"ל, וזה 'ודרך חיים' וכו', כי כל זה הוא בחינת 'דרך חיים תוכחות מוסר', בחינת 'ואתם הדבקים' וכו', שזה בחינת מאורי אור כנ"ל:

ד) וזה בחינת המראה שראה משה בסנה, שראה שהסנה בוער באש והסנה אינו אכל (שמות ג' ב), זה בחינת הנ"ל, בחינת "אש אוכלה" 'דאכלי כלא' וכו', ואף-על-פי-כן 'ואתם הדבקים' וכו' כנ"ל, ועל-כן הראה הקדוש-ברוךהוא זאת למשה בתחלת ההתקרבות של ישראל, שרצה השם יתברך להראות למשה בגדל אהבת ישראל שהוא בוחר בהם לקרבם אליו מכל השבעים אמות, ורמז לו זאת בסנה, כמו שהסנה בוער באש ואינו אכל, כמו-כן ממש ישראל הם יכולים לדבק בה=' אף-על-פי שהוא אש אוכלה, כי עליהם נאמר 'ואתם הדבקים ביקוק וכו' חיים' וכו' כנ"ל.

וזה בחינת חנניא מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדוש השם, והשליכו אותן לכבשן האש ולא נשרפו (עין דניאל ג'), כי הם נקראים 'בעלי שם טוב', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש קהלת [קהלת רבה ז' (א') א] על פסוק "טוב שם" [קהלת ז' א]) 'מצינו בעלי שם טוב שנכנסו למקום המיתה ויצאו חיים וכו' שהם חנניא' וכו'. נמצא שהם בעלי שם טוב, שהוא בחינת מאורי אור, ועל-כן לא שלט בהם האש שהוא בחינת מאורי אש כנ"ל, כי עליהם נאמר 'ואתם הדבקים' וכו' כנ"ל, ועל-כן האחשדרפני ופחותא שהשליכו אותם לכבשן נשרפו משביבי דנורא (עין דניאל ג' כג, סנהדרין צ"ב: שיר השירים רבה ז' (ט') א), כי כנגד האמות היה האש מבחינת "אש אוכלה" 'דאכלי כלא ושצי כלא', וזה האש בעצמו כנגד ישראל, בחינת בעלי שם, הוא בבחינת מאורי אור, בחינת 'ואתם הדבקים' וכו' כנ"ל, וגם זהו בעצמו בחינת אברהם אבינו עליו השלום שנשלך לכבשן האש ויצא חי, והרן מת שם באותו אש (בראשית רבה ל"ח יג), הינו כנ"ל, בחינת "אש אוכלה" 'דאכלי כלא' וכו' 'ואתם הדבקים' וכו' כנ"ל.

וזה פרוש "אתה הוא יקוק האלקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים" (נחמיה ט' ז), כי בזה שהוציאו מאור כשדים, מכבשן האש, בזה בחר בו. כי זה בחינת קדשת ישראל הנבחרים משבעים אמות, בחינת 'ואתם הדבקים' וכו', שהם דבקים באש אוכלה, ואף-על-פי-כן 'חיים כלכם' וכו'. נמצא שעל-ידי-זה הנס שהצילו מכבשן האש שלא שלט בו האש, שזה בחינת 'ואתם הדבקים' וכו', בזה הראה השם יתברך שבחר בו מכל האמות להיות דבוק בו, כי כלם אינם יכולים לדבק בו בגין 'דאכלי כלא ושצי כלא', רק אברהם וזרעו לבד כנ"ל, בבחינת 'ואתם הדבקים' כנ"ל. וזהו 'אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים', 'בחרת' דיקא, כי בזה שנצל מאש, שזה בחינת 'ואתם הדבקים' וכו', בזה הוא מבחר מכל האמות כנ"ל, וזהו, 'ושמת שמו אברהם', זהו בחינת הגדלת השם, שהוא בחינת מאורי אור, הפך מאורי אש, שעל-ידי בחינה זו נצל מכבשן האש כנ"ל:

ה) וזה בחינת שזמן הדלקת נר חנוכה משתשקע החמה (שבת כ"א: שו"ע או"ח סימן תרעב סעיף א), כי שקיעת החמה זה בחינת שקיעת האור, שאז מתעוררין מאורי אש (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל), ועל-כן אזי דיקא הוא זמן הדלקת נר חנוכה, שהוא בחינת מאורי אור כנ"ל, כדי להאיר בחינת מאורי אור להכניע מאורי אש, שזה בחינת הנס של חנוכה כנ"ל, כי על-ידי גדל הנס של חנוכה נעשה עתה כמו בשבת, שאין שליטה למאורי אש רק למאורי אור כנ"ל:

ו) ועל-כן נקרא חנוכה, על-שם חנכת המזבח שנתחנך אז בימי בית שני (עין שבת כ"א: פסיקתא רבתי ב', ריש ו', מגילת תענית ד"ה 'כ"ה בכסלו', רמב"ם מגלה וחנוכה ג'), וכן קורין בחנוכה פרשת 'הנשיאים' מה שהקריבו בעת הקמת המשכן (מגלה ל': שו"ע או"ח סימן תרפד סעיף א), כי הקמת המשכן ובית-המקדש זה בחינת מאורי אור, כי שם מאירין מאורי אור (כמו שמבאר שם), וזהו בחינת נר של חנוכה כנ"ל, ועל-כן הם שיכים זה לזה כנ"ל:

חזרה לראשית הדף

הלכה ה':

ענין חנוכה

על-פי מה שכתב רבנו במאמר "בהעלתך" וכו' בסימן כא, עין שם.

שיש שכל מקיף ושכל פנימי, והפנימי מקבל מהמקיף, והמקיף אי אפשר להשיג עד לעתיד שיכנסו המקיפים לפנים, בחינת (ברכות י"ז.) "ועטרותיהם בראשיהם" (כמבאר שם, עין שם). וכל המבוכות והקשיות של המחקרים כלם הם בשכל המקיף, ומחמת שזה השכל הוא מקיף, על-כן אי אפשר להבין זאת, כגון הקשיא של הידיעה והבחירה, השכל הזה של הידיעה והבחירה הוא בשכל המקיף, על-כן אי אפשר להם להבין זאת ונשאר בקשיא אצלם, וכיוצא בזה. ואיתא שם שעל-ידי בחינת שבעת הנרות מאיר המקיף לפנים, שזה בחינת (במדבר ח' ב) "בהעלתך את הנרות" וכו':

א) והנה איתא בדברי רבותינו זכרונם לברכה (עין במדבר רבה ט"ו ו, תנחומא בהעלתך ה'), שבזה הפסוק "בהעלתך" וכו' מרמז נר חנוכה (עין רמב"ן ריש בהעלתך), הינו כי נר חנוכה הוא בחינת הארת המקיפים לפנים על-ידי בחינת שבעת הנרות, כי הנס היה כנגד מלכות יון הרשעה שעמדה על ישראל, ומלכות יון זה בחינת חכמות חיצוניות, שהם חכמות יוניות, כמו שקראו רבותינו זכרונם לברכה חכמות חיצוניות על-שם חכמות יוניות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי פאה א' א, סוטה ט' טו, שוחר טוב תהלים א' יז), "מהו שילמד את בנו חכמות יוניות". ואלו החכמות חיצוניות, שהם חכמות יוניות שמשם כל האפיקורסית, עמדה על ישראל להשכיחם תורתם ולהעבירם וכו', הינו שהתגברו באפיקורסית החכמות שלהם להעביר דת תורתנו הקדושה, חס ושלום.

וזה בחינת שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת כ"א:) ש'טמאו כל השמנים', בחינת (שמות ל' כה) "שמן משחת קדש" (ועין זהר תרומה קמ"ז: ויקרא ז': צו ל"ד שמיני ל"ט. אמר פ"ח:) דהינו הדעת והשכל, שטמאו כל השכליות על-ידי חכמות שלהם. שהשליכו אפיקורסית וקשיות בתוך כל השכליות דקדשה, שהם בחינת שמנים כנ"ל, ונעשה נס ומצאו 'צלוחית של שמן חתום בחותמו של כהן גדול'. כי באמת הקשיות שלהם אינם קשיות כלל, רק שאי אפשר להבין זאת מחמת שהוא בשכל המקיף כנ"ל, שזה השכל המקיף אי אפשר להבין עד לעתיד לבא, ובעולם הזה זה השכל סתום וחתום, וזה בחינת מה שכתב רבנו נרו יאיר (בלקוטי תנינא סימן יב) שכל הכפירות והסטרא אחרא מקבלין חיות מכבוד עליון, מבחינת 'איה' שהוא סתום ונעלם. הינו שכל כחם מבחינת שכל המקיף שהוא סתום ונעלם, בחינת 'איה', שמחמת שאי אפשר להשיג זה השכל, על-כן הם מקשים כל הקשיות והאפיקורסית שלהם כנ"ל. נמצא שיניקתם וכחם מקדשה העליונה שהוא השכל המקיף בחינת 'איה', וכשזוכין להבין זאת שהקשיות אלו נמשכין מבחינת 'איה', בחינת מקיף, שבאמת אי אפשר להבין זאת, ומחמת זה בעצמו קשה להם כל הקשיות שלהם, אזי כשמבינים זאת נתבטלים כל הקשיות שלהם, כי יודעים שאינו קשה כלל, רק שאי אפשר להבין זאת מחמת שהוא בחינת שכל המקיף, אדרבה, זוכים לידע שיש קדשה גבה ועליונה מאד, שמשם נמשך אלו הקשיות, שהוא בחינת 'איה', בחינת מקיף.

וזהו בחינת 'צלוחית של שמן חתום בחותמו של כהן גדול' שמצאו בבית-המקדש. הינו שמצאו שמן חתום, הינו דעת שהוא חתום ונעלם, בחינת מקיף, בחינת 'איה', וזהו 'חתום בחותמו של כהן גדול'. כי כהן גדול נכנס לפני ולפנים ביום הכפורים, הינו בחינת 'כתר', בחינת 'איה', שהוא השכל העליון, בחינת איה - מקיף כנ"ל. הינו שמצאו והשיגו שכל הכפירות נמשכין על-ידי שיש שכל עליון, בחינת מקיף, שאי אפשר להשיגו, שמשם נמשך כל הקשיות שלהם, וכשמצאו והשיגו זאת זה היה הנס נגד מלכות יון הרשעה, דהינו נגד חכמות יון, כי השיגו שהקשיות אינם כלום, רק שהם בשכל המקיף כנ"ל.

וזהו 'ולא היה בו אלא כדי להדליק יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים', כי זה השכל המקיף לא יתגלה ולא יאיר עד לעתיד, שהוא יום אחד יודע ליקוק וכו' (זכריה י"ד ז), וזהו שלא היה בהשמן החתום הנ"ל כדי להאיר רק יום אחד, הינו לעתיד לבא, שהוא יום אחד יודע ליקוק וכו'.

'ונעשה נס ודלק בו שמונת ימים', הינו שיום אחד הנ"ל האיר בתוך השבעת ימים שהם בחינת עולם הזה, בחינת שבעת הנרות הנ"ל, שעל ידם מאיר המקיף לפנים, ועל-ידי-זה השיגו שאינו קשה כלל, על-ידי שקבלו הארה מאור המקיף, נמצא שעקר הנס נעשה בשבעת ימים (כמובא בפוסקים [עין בית יוסף סימן תרע ד"ה 'והטעם']), דהינו שיום אחד הנ"ל בחינת עולם הבא שהוא בחינת המקיף, האיר על-ידי שבעת הנרות בחינת שבעת הימים בחינת עולם הזה. ועל-כן צריכין להדליק כל השמונה כדי להאיר ביום אחד של חנוכה ההארה של בחינת עולם הבא שהוא בחינת יום אחד כנ"ל, ומשם נמשך הארה לכל שבעת הימים, בחינת עולם הזה כנ"ל. כי מחמת שהם טמאו כל השמנים, דהינו שקלקלו באפיקורסית שלהם כל השכליים דקדשה, על-כן הצרך לעורר מחדש השכל של עולם הבא, בחינת המקיף, כדי לקבל ממנו הארה לעולם הזה, לתוך השכל הפנימי כנ"ל.

ועל-כן בכל יום "מוסיף והולך", כדי לחזר בכל יום ויום ליום ראשון, כי ביום ראשון מדליק אחד וביום שני שנים, דהינו א"ב, וביום שלישי אב"ג, נמצא שבכל יום חוזר אל הראשון, כי יום ראשון מאיר בכל השבעת ימים כנ"ל:

חזרה לראשית הדף

הלכה ו':

על-פי מה שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר המתחיל (שמות ט"ו ה) "תהמת יכסימו" וכו' (בסימן ט), עין שם כל המאמר:

והכלל, שהתפלה הוא בחינת אמונה, בחינת נסים למעלה מהטבע, בחינת ארץ ישראל, בחינת יעקב ובניו, כי י"ב נסחאות התפלה כנגד י"ב שבטי בני יעקב וכו' (פע"ח שער התפלה הקדמה), עין שם. אבל כשאדם עומד להתפלל באין עליו מחשבות ובלבולים ונשאר בחשך ואין יכול להתפלל, ועקר העצה לזה - כשהאדם רואה שמבלבלין אותו מאד מאד מתפלתו ועבודתו, ואין לו שום עצה ותחבולה להמלט מהם, אזי עקר עצתו הוא רק אמת, דהינו שתראה שיצאו הדבורים מפיך באמת, ואפלו לפי מדרגתך במקום שאתה שם, על כל פנים תראה שיצא הדבור מפיך באמת. כי הדבור שיצא באמת הוא מאיר לו לצאת מהחשך, כי באמת יש פתחים הרבה בהחשך וכו', עין שם. רק ש"הכסיל בחשך הולך" (קהלת ב' יד) ואין רואה הפתח. ואמת הוא אור השם יתברך בעצמו. ועל-כן על-ידי הדבור שמדבר באמת לפי מדרגתו, על-ידי-זה האמת, מאיר לו השם יתברך, כביכול, איך לצאת מהחשך שהוא נצד בו, בבחינת "פתח דבריך יאיר" (תהלים קי"ט קל). וזה "צהר תעשה לתבה" (בראשית ו' טז), ויש אומרים אבן טוב ויש אומרים חלון (בראשית רבה ל"א יא). והחלוק בין אבן טוב לחלון, כי אבן טוב מאיר בעצמו, בחינת אמת שמאיר בעצמו, כי יש חלוקים בין האמת, והכל לפי גדל האמת, כי עקר השתוקקות של השם יתברך אינו אלא אל האמת וכו' (עין שם כל זה היטב היטב):

כי זה עצה נפלאה מאד ושוה לכל נפש, לצאת מעמקי החשך אפלה, על-ידי האמת שהוא אור השם יתברך בעצמו, כביכול, בבחינת (תהלים כ"ז א) "יקוק אורי", כי השם יתברך הוא עצם האמת:

א) וזה בחינת נר חנוכה. כי חנוכה הוא זמן תפלה והודאה להשם יתברך, כמו שאומרים (ב'ועל הנסים'), 'וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל' וכו', כי אז נעשו נסים גדולים, ואומרים אז 'על הנסים' וכו'. ונסים הם בחינת תפלה למעלה מהטבע כנ"ל. ועקר התפלה הוא על-ידי האמת שהוא אור המאיר לצאת מהחשך כנ"ל.

וזה בחינת נר חנוכה, בחינת "שלח אורך ואמתך" וכו' (תהלים מ"ג ג). כי זה ידוע שהנס של חנוכה, וכן כל הנסים נעשים כן, בכל זמן בכל שנה ושנה, הינו כשגברה מלכות הרשעה להשכיחם תורתך ולהעבירם על חקי רצונך, וכן בכל אדם ובכל זמן כשמתגברת ומתפשטת הסטרא אחרא על האדם ורוצה לבטל אותו ולמנעו מעבודת ה=' מכל וכל, חס ושלום, כמו שהיה אז שרצו להשכיח את התורה לגמרי, חס ושלום, ואמרו "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק" וכו' (בראשית רבה ב' ד), ואזי אין שום עצה ותחבולה להמלט על נפשו כי אם על-ידי האמת, דהינו שיראה לפי מדרגתו למשך עצמו רק אל האמת לאמתו, ויסתכל רק אל האמת באמת. וכן בתפלה אף-על-פי שאי אפשר לו להתפלל בשום אפן, אף-על-פי-כן יראה על כל פנים לדבר הדבור של התפלה באמת, ואז האמת יאיר לו לצאת מהחשך כנ"ל. וזה בחינת נר חנוכה שהוא בחינת אור האמת, בחינת 'שלח אורך ואמתך' כנ"ל, שעל-ידי-זה יוצאים מהחשך ויכולין להתפלל, שזה בחינת ימי חנוכה שקבעו בתפלה 'להודות ולהלל' וכו'.

ועל-כן נר חנוכה היא למטה מעשרה טפחים (שבת כ"א: שו"ע או"ח סימן תרעא סעיף ו), כי "מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה" (סכה ה'.), ועל-כן שם הוא מקום אחיזתם, ושם דיקא מדליקין נר חנוכה "סמוך אצל הפתח" (שבת כ"ב. שו"ע או"ח סימן תרעא סעיף ה), בבחינת 'פתח דבריך יאיר' וכו', להורות שדיקא למטה מעשרה טפחים במקום אחיזת הסטרא אחרא, גם שם יכולין למצא הפתח להתקרב אל הקדשה על-ידי אור האמת, שיכולין להמשיך האמת גם שם. ועל-ידי אור האמת שהוא בחינת נר חנוכה יכולין להתקרב להשם יתברך בכל מקום, אפלו למטה מעשרה טפחים שאין שם השראת השכינה, כי יכולין למצא הפתח על-ידי אור האמת כנ"ל.

וזה בחינת נר חנוכה 'סמוך לפתח', בחינת (בראשית ו' טז) "ופתח התבה בצדה תשים" (כמבאר במאמר הנ"ל). כי חנוכה הוא בחינת תבת נח (כמובא בתקונים [תקון י"ג דף כ"ט.]), בחינת (בראשית ח' ד) "ותנח התבה" וכו', בחינת חנוכה. כי בחנוכה פסקו מי המבול, כמו שפרש רש"י (שם ז' יב), שבכ"ז בכסלו פסקו הגשמים. נמצא שבימי חנוכה פסקו מי המבול, כי חנוכה הוא בחינת תבת נח, הינו בחינת הדבור היוצא באמת, בחינת 'צהר תעשה לתבה' כנ"ל, שעל-ידי-זה נצולין ממי המבול.

כי כשאדם עומד להתפלל והמחשבות מבלבלין אותו מאד מאד, והמחשבות זרות הם בחינת מי המבול, כמו שכתוב במקום אחר (בסימן מד). ולפעמים על-ידי הפגמים של אדם שפוגם ביותר מתגרין עליו הבלבולים מאד מאד, וזה בחינת "והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבוהים וכו' חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים" וכו' (שם ז' יט-כ), הינו שמתגברים הבלבולים ביותר למעלה מכל הישוב, ואפלו מכל ההרים הגבוהים, דהינו שמתפשטים כל-כך המחשבות זרות והבלבולים עד שאין רואה שום צד הצלה ואין לו מקום לאחז עצמו ולעמד שם, כי המים גברו מאד למעלה מכל ההרים, וכאלו נפל לתוך התהום ממש, אזי מאין יבוא עזרו, ואיך אפשר לו להתפלל או לעסק בעבודתו מתוך חשכת תהום כזה, ואזי עקר התקון והצלה הוא רק על-ידי בחינת תבת נח, בחינת 'צהר תעשה לתבה', דהינו שידבר הדבור באמת לפי מדרגתו ממקום שהוא, ואזי על-ידי-זה, על-ידי הדבור של אמת, בחינת תבת נח, נכנעין מי המבול. וכן על-ידי-זה רואה הפתח איך לצאת מהחשך כנ"ל, וזה בחינת נר חנוכה שהוא בחינת תבת נח וכו' כנ"ל:

ב) וזה בחינת "פך של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול" (שבת כ"א:), שעל-ידי-זה נעשה הנס של חנוכה, כי היונים "טמאו כל השמנים", בחינת "שמן משחת קדש", הינו קדשת הדעת, ועל-ידי שטמאו כל המחין, לא היה אפשר לדבר שום דבור של קדשה, כי הדבור כפי הדעת, כמו שכתוב (משלי ב' ו) "מפיו דעת ותבונה". והיה הנס על-ידי השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, זה בחינת חותם אמת. כי אמת הוא בחינת חותם, בחינת "חותמו של הקדוש-ברוךהוא אמת" (שבת נ"ה. דברים רבה א' י). כי הכהן גדול היה נכנס לפני ולפנים, לכפר שם על עוונות בני ישראל, לטהרם ולהוציאם מכל העוונות, על-ידי הקטרת שהניח על האבן שתיה (עין יומא נ"ג:), כי האבן שתיה ששם היה עומד הארון עם לוחות האבן, זה בחינת נקדת האמת, כי האבן שתיה ממנו השתת העולם (שם נ"ד:), ועקר יסוד העולם הוא אמת, כי על אמת עומד העולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות א' יח), כי השם יתברך מקים העולם, וחותמו של הקדוש-ברוךהוא אמת, ועל-כן נקדת האבן שתיה שהיא יסוד העולם היא בחינת נקדת האמת, שזה עקר יסוד וקיום העולם שממנו השתת העולם. ועל-כן שם היה עומד הארון שהיו מנחים בו הלוחות, דהינו התורה היא עקר האמת בחינת "תורת אמת" (מלאכי ב' ו).

ועל-כן נקרא אבן שתיה, בחינת לוחות האבן, הינו בחינת אבן טוב הנ"ל, שהוא עקר האמת המאיר בעצמו, בחינת אבן טוב כנ"ל, כי הלוחות היו של אבן טוב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שיר השירים רבה ה' (י"ד) א, תנחומא כי תשא כ"ט) "של סנפירינין היה" וכו'. ועל-כן שם במקום האבן שתיה שם עקר עלית התפלה, כי "זה שער השמים" (בראשית כ"ח יז), כי עקר עלית התפלה על-ידי האמת, ועל-כן שם היה הכהן גדול יכול לטהר את ישראל מעוונות, להוציאם מהחשך על-ידי שנכנס לפני ולפנים, והתקרב עצמו לעצם נקדת האמת, ועל-ידי-זה היה יכל להמשיך האור המאיר לצאת מהחשך של העוונות שהוא אור האמת כנ"ל.

ועל-ידי-זה נתכפרין כל העוונות, כי מעלין כל הקדשה וכל הניצוצות הקדושים מן הסטרא אחרא על-ידי הפתחים שנתגלין על-ידי אור האמת כנ"ל, שאזי כל ניצוצות הקדושים רואין את הפתחים ויוצאין מהחשך לאור, ואז נתבטל הסטרא אחרא ונתכפרין כל העוונות:

ג) ועל-כן יעקב אבינו עליו השלום, כשבא ל'מקום ההוא' שהוא במקום האבן שתיה, נאמר שם (בראשית כ"ח יא), "וישכב במקום ההוא", שמרמז על הגלות (בראשית רבה ס"ח יג), כי ראה יעקב ששם הוא מקום תפלה, אך כשיעקב אבינו ראה תקף הגלות הזה, שבגלות הזה נפלה התפלה מאד ואין שמים על לב להתגבר להתפלל כראוי, וכל זה מחמת שהסטרא אחרא מתגברת מאד ומתפשטת על האדם ומסבבת אותו בכמה וכמה מיני בלבולים עד שאי אפשר לו להתפלל כלל, עד שמחמת זה כמה וכמה בני-אדם, כמעט הרב, נתיאשו עצמן מן תפלה בכונה ומתפללים רק בפה לבד בלי כונת הלב כלל, מחמת שנדמה להם שאי אפשר להתגבר על רבוי המחשבות המבלבלין מאד.

ויעקב אבינו שראה כל זה, על-כן שכב 'במקום ההוא', שהניח את עצמו לתוך בחינת שנה. 'במקום ההוא', המרמז על תקף הגלות הזה, שהתפלה היא בבחינת שנה בלי כונה כעת. וראה אז שבבחינת שנה, הינו שבתקף הגלות שמתגברת הסטרא אחרא מאד על עבודת התפלה, אז אין שום עצה להנצל כי אם על-ידי האמת כנ"ל, דהינו לראות לדבר הדבור באמת במקום שהוא, ועל-ידי-זה יכולין לצאת מן החשך ולעלות בתכלית העליה.

וזהו (בראשית כ"ח יב), "ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה" וכו'. 'סלם' בגימטריא 'קול' (עין בעל הטורים שם), בחינת (בראשית כ"ז כב) "הקל קול יעקב", שהוא קול היוצא באמת, בחינת (מיכה ז' כ) "תתן אמת ליעקב". כי קול כלול מאש, מים, רוח, בחינת אמת שכלול משלשה קצוות, כידוע (זהר תוספות ש"ב), הינו על-ידי הקול היוצא באמת, שזהו בחינת 'סלם מצב ארצה', הינו אף-על-פי שהקול היוצא באמת עומד במקום נמוך מאד בחינת 'סלם מצב ארצה', בחינת (תהלים פ"ה יב) "אמת מארץ תצמח", אף-על-פי-כן 'וראשו מגיע השמימה', כי תכף שמדבר הדבור והקול של אמת, מאיר לו האמת ועולה בתכלית העליה עד לשמים.

וזהו, "והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו". הינו בחינת עולם המלאכים, שהוא העליון משלשה העולמות המבארים במאמר הנ"ל, שהם עולם השפל ועולם הכוכבים ועולם המלאכים, שהאדם מקים אותם בתפלתו על-ידי הדבור שיוצא מפיו באמת, עין שם, וזהו, 'והנה מלאכי אלקים' וכו', הינו מבחינת עולם המלאכים שהוא העליון, והתחתון כלול בעליון, 'עולים ויורדים בו' - הינו שעקר עליתם וירידתם, הינו עקר קיומם על-ידי הסלם הנ"ל, הינו על-ידי הקול היוצא באמת, שהוא מקים כל העולמות כנ"ל. ואזי "ויירא ויאמר וכו' אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים" שהכיר יעקב, כי עקר עלית התפלה ותקונה הוא רק על-ידי האמת כנ"ל.

וזה בחינת "ויצק שמן על ראשה" (בראשית כ"ח יח), שהוא בחינת אור, בחינת שמן של חנוכה, שהוא בחינת אור האמת כנ"ל. ועל-כן יעקב דיקא ראה כל זה, והוא גלה מקום הבית-המקדש, שהוא מקום התפלה, יותר מכל האבות, כי "אברהם קראו הר" וכו', (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה פסחים פ"ח. [ע"ע שוחר טוב תהלים פ"א, ספרי ואתחנן ג']). כי יעקב הוא בחינת אמת כנ"ל, בחינת 'תתן אמת ליעקב', ועל-כן על ידו דיקא נתגלה מקום התפלה, שהוא הבית-המקדש, בחינת (ישעיה נ"ו ז) "כי ביתי בית תפלה", כי עקר התפלה הוא על-ידי האמת כנ"ל, שהוא בחינת יעקב כנ"ל. וזה בחינת חנוכה, שהוא בחינת חנכת הבית-המקדש, שהוא בחינת תפלה כנ"ל, כי על-ידי נר חנוכה בחינת אור האמת כנ"ל, על-ידי-זה עקר תקון התפלה, בחינת 'כי ביתי בית תפלה' כנ"ל:

ד) ועל-כן קורין בחנוכה שנים עשר נשיאים של שנים עשר שבטים (מגלה ל': שו"ע או"ח סימן תרפד סעיף א), שזה בחינת עלית התפלה ותקונה, בחינת שנים עשר נוסחאות התפלה כנגד שנים עשר שבטים, שתעלה התפלה דרך המטה והשבט השיך לה, בחינת (במדבר י"ג ב) "איש אחד למטה אבתיו תשלחו", (כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם):

ה) וזה בחינת שמונת ימי חנוכה. כי עלית ותקון התפלה הוא בבחינת שמונה ימים, בחינת "תמני פרסי", (המבאר במאמר הנ"ל על מאמר רבה בר בר חנא [בבא בתרא ע"ג:], עין שם). שהם חמשה חמשי תורה ושלש תפלות ביום, שעל-ידי שמונה בחינות אלו התפלה בשלמות. כי עקר אור האמת זוכין על-ידי התורה שהוא תורת אמת. ועל-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש רבא איכה בפתיחתא), "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו. מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב". כי על-ידי התורה זוכין לאור האמת, שעל-ידי-זה רואין הפתחים איך לצאת מהחשך, ועל-ידי-זה חוזרין למוטב, ועל-כן שלמות התפלה הוא על-ידי התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (משלי כ"ח ט), "מסיר אזנו משמע תורה" וכו'. וזה בחינת שמונת ימי חנוכה שהם בחינת 'תמני פרסי' הנ"ל, שהם שלמות התפלה כנ"ל:

ו) וזה בחינת משיח שכלול מכל התפלות, והוא מעלה כל תפלות ישראל לשער השיך לו, וכל זה על-ידי שהוא בבחינת אמת, כי על משיח נאמר (תהלים מ"ג ג), "שלח אורך ואמתך" וכו', ועקר שם משיח, על-שם שהוא משוח ב"שמן משחת קדש" (שמות ל' כה), שהוא בחינת אור האמת כנ"ל, בחינת שמן של חנוכה. וזה בחינת הכהן גדול, שהוא זוכה לכנס לפני ולפנים להתקרב לעצם נקדת האמת, שהוא מקום הארון, נקדת האבן שתיה, שער השמים כנ"ל. וכל זה על-ידי בחינת אמת בחינת שמן הנ"ל, שהוא בחינת אור כנ"ל, כי הכהן הגדול נמשח בשמן המשחה, כמו שכתוב (ויקרא כ"א י), "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה" וכו':

ז) ועל-כן יעקב דיקא ירד לגלות מצרים, (כמו שמבאר במאמר הנ"ל), והשם יתברך הבטיחו, "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" (בראשית מ"ו ד), על-ידי האמת, שהיא בחינת יעקב כנ"ל.

"הלא אנכי טוב לך" וכו' (שמואל א', א' ח). כי כשיזכר האדם תבת 'אנכי', הינו "אנכי יקוק" וכו' (שמות כ' ב), הינו בחינת האמת, בודאי יכול לעלות מכל הנפילות והירידות, כי בכל מקום נמצא ה=', וזהו, 'אנכי ארד עמך וכו' ואנכי אעלך' וכו'. כי חנה היא בחינת התפלה, שהיא בחינת (משלי ל"א ל) "אשה יראת יקוק" Y, וזהו בחינת 'חנה' לשון 'תחנה' ובקשה, וחנה היתה 'מרת נפש', כמו שכתוב (שמואל א', א' י), "והיא מרת נפש" כי "כעסתה צרתה גם כעס" (שם ו). דהינו הסטרא אחרא שהיא 'צרתה' של התפלה, מתגברת על התפלה ומכעסת אותה, ומבלבלת את האדם מן התפלה בכמה מיני בלבולים כנ"ל, ואזי התפלה היא בבחינת 'מרת נפש', בחינת (מלכים ב', ד' כז) "נפשה מרה לה", ואזי העצה והתקון לזה הוא רק שיראה שיצא הדבור באמת כנ"ל, וזה בחינת "ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים", 'אנכי' דיקא, בחינת 'אנכי יקוק אלקיך', בחינת 'אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה' הנאמר בעת שירד הוא ובניו לגלות מצרים, שמרמז על י"ב נסחאות התפלה בגלות מצרים, (כמבאר במאמר הנ"ל), ואז הבטיחו השם יתברך ליעקב, 'אנכי ארד עמך ואנכי אעלך' וכו', כי על-ידי בחינת 'אנכי' שיזכר האדם בכל מקום שהוא תבת 'אנכי', הינו 'אנכי יקוק', כי השם יתברך נמצא בכל מקום, ואזי בכל מקום שהוא, יכול להתקרב להשם יתברך על-ידי שידבר הדבור באמת לפי מדרגתו, ואזי זה הדבור האמת יאיר לו, כי אמת הוא אור השם יתברך בעצמו כנ"ל, וזהו, 'ואנכי אעלך גם עלה'.

וזהו, "הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים". 'עשרה בנים' הם בחינת 'עשרה כתרין' וכו', הינו בחינת עשר ספירות, כמובא, ולפעמים יש אחד שפגם ונפל מכל העשרה כתרין דקדשה והתגברו כנגדו כל העשר כתרין אחרים (עין תקו"ז תקון י' דף כ"ו. תקון ס"ט דף ק"ח:), ואז בודאי אינו יכול להתפלל כלל, ונפשו מרה לו, והשם יתברך חומל עליו גם-כן, 'וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח' (עין שמואל ב', י"ד יד) ונותן לו עצה 'הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים', כי כשתזכר בחינת 'אנכי', הינו 'אנכי יקוק' זה טוב מכל ה'עשרה בנים', כי אף-על-פי שהתגברו כל העשר כתרין דמסאבותא, על-ידי שפגם בכל מדות דקדשה, עם כל זה בחינת 'אנכי' טוב מכלם, כי השם יתברך נמצא בכל מקום ו"קרוב יקוק לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת" וכו' (תהלים קמ"ה יח) כנ"ל:

ח) וזה בחינת חנוכ"ה שהוא בחינת חנ"ה כ"ו, (כמבאר בכונות [פע"ח שער ר"ח חנוכה ופורים פרק ד]). כ"ו זה בחינת שם הקדוש, שהוא בחינת עצם האמת, כביכול (תקו"ז הקדמה ד':), בחינת 'אנכי' כנ"ל, בחינת (ירמיה י' י) "ויקוק אלקים אמת". ועל-ידי-זה נשלם התפלה שהיא בחינת (משלי ל"א ל) "אשה יראת יקוק", בחינת חנ"ה כנ"ל. וזה בחינת שמואל הנביא שבא ממנה (עין שמואל א', א' כ), שמדתו אמת בחינת (שם ט"ו כט) "וגם נצח ישראל לא ישקר", כי שמואל תקן בחינת הנצח, כמובא (זהר בראשית כ"א:). וזה בחינת חנוכה, כמובא (עין פע"ח שם). וזה בחינת (שמואל א', א' יא) "ונתתה לאמתך זרע אנשים", שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ל"א:) שמשח לשני אנשים שאול ודוד. כי על-ידי שתקן בחינת הנצח, שהוא בחינת אמת כנ"ל, בחינת 'וגם נצח ישראל לא ישקר' כנ"ל, על-ידי-זה זכה למשח מלכים שנמשחין ב'שמן משחת קדש', שהוא בחינת אור האמת כנ"ל. כי המלך הוא בבחינת תפלה, שהוא בחינת מלכות (זהר בראשית כ"ד, השמטות רנ"ג), ועל-כן עקר מלכות על-ידי שנמשח בשמן, שהוא בחינת אור האמת, שעל-ידי-זה עקר תקון התפלה, שהיא בחינת מלכות כנ"ל:

ט) וזה בחינת נר חנוכה "מוסיף והולך" בכל יום, כי "מעלין בקדש ולא מורידין", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת כ"א:). כי בתחלה האמת בצמצום גדול בעת שהוא מנח בתקף הגלות, אבל על-ידי שמקרב עצמו אל האמת לפי מדרגתו, על-ידי-זה מעט נקדת האמת מאיר לו עד שיצא מתוך החשך, כי בכל יום מוסיף והולך האור, כי בכל יום ויום מאיר האמת ביותר עד שעולה בתכלית העליה בבחינת 'ואנכי אעלך גם עלה', עליה אחר עליה, בחינת 'מעלין בקדש' וכו':

י) וזה בחינת "חנוכה - חנ"ו כ"ה" (תקו"ז תקון י"ג דף כ"ט.), בחינת כ"ה אתון דמיחדין ישראל בכל יום, הינו בחינת אמונה, כי על-ידי נר חנוכה, שהוא בחינת אור האמת, זוכין לאמונה תפלה כנ"ל. כי עקר האמונה הוא על-ידי אמת, כמבאר במקום אחר (בסימן ז), "צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה" (ועין זהר בלק קצ"ח:), עין שם:

חזרה לראשית הדף - וידאו של גדולי ישראל בהדלקת נרות חנוכה חזרה לדף התפריט