רבי נפתלי

בין עשרות תלמידים קדושים וטהורים, צדיקים יראים ושלמים שלבם מבעית בתורה וחסידות, בולטת דמותו הנאצלה של ר' נפתלי, כאיש הגבוה מהם משכמו ומעלה, אחד משני אנשי סודו של רבינו, הלא המה, הוא וידיד נפשו, בחיר התלמידים, הרה"ק ר' נתן. שניהם יחדיו, תרין רעין דלא מתפרשין, עשו בהתקרבותם לרבינו זי"ע מה שלא עשו כל חבריהם, זכו אצל כבוד קדושתו לחיבה יתירה והשראה מיוחדת.

ואם סיפור התקרבותו של מוהרנ"ת לרבינו כל כך נפלא ומעניין, הרי שמו של ר' נפתלי קשור והדוק כמעט בכל שלב ושלב מההתקרבות הקדושה, לכל אורך תולדותיה של התקרבותו צמוד שמו של ר' נפתלי, ידיד נעוריו ויליד עיר מולדתו נמרוב הסמוכה לברסלב.

הוא הגבר אשר עליו התבטא רבינו כי הוא ור' נתן יודעים הימנו ומשיגים אותו יותר מכל שאר התלמידים באמרו: "כשם שיריבי אינם יודעים אותי כן המחזיקים בי אינם יודעים אותי, רק נתן ונפתלי מעט". רבינו הקדוש והנורא - שכל הנוגע בגחלתו וטועם מצוף תורתו חש כי לגדולתו אין חקר - העיד עדות גדולה זאת ברבי נפתלי תלמידו, רעד ורתת אוחזת אפוא את כל הבא לתאר את פרשת חייו של איש גדול בענקים זה, שידע "מעט" מגדולת רבינו - - -

זה המעט, רב כים היה, אף כלפי תלמידים נוראים כהרה"ק ר' אהרן רבה של ברסלב שרבינו גילה טפח מגודל טהרתו, או מהרב המקובל החסיד ר' יודל מדאשוב שרבינו מצאו ראוי למסור לו רזי פדיון נפשות, או תלמיד כרבי שמואל אייזיק שרבינו מסר לו ענין תיקון הנשמות והנחה אותו בדרך עבודה נוראה "על חודו של חרב" - כביטוי מוהרנ"ת, ועוד ועוד שרפי קודש שסובבו בחצר רבינו הקדוש; גם כלפי אלה היה ר' נפתלי מי שזכה לשמוע כל כך שיחות נוראות מפי רבינו ז"ל שאם הם היו שומעים אותם היתה מתבטלת מציאותם, כך גם העיד ר' יצחק לייב לפני הרב מטשעהרין, ששמע מפיו הקדוש של רבינו "שאם היה מספר עמו החצי שיחות ממה שסיפר עם ר' נתן ור' נפתלי, לא היה לך קיום כלל, וגם כל העולם כלו לא היה לו קיום".

זכה ר' נפתלי שרבינו גילה לו דברים כבושים וטמירים שלא גילה לאיש, מחוץ לחברו הגדול הימנו ר' נתן, היה הוא, ר' נפתלי, התלמיד העומד בסולם המדריגות, בסמוך למוהרנ"ת, בשיעור קומתו וגדולתו הרוחנית, והיה שותף ונוכח במרבית ההתגלויות הנוראות של רבינו ז"ל. ישנם אפילו ענינים רבים שרבינו גילה רק לו והוא זה שסיפרם אחר כך למוהרנ"ת שרשמם והנציחם.

דברים שכיסה עתיק יומין נתגלו אליו מפי רבינו הקדוש, זכה הוא לקבל מרבינו סודות גדולים וטמירים בענין הקץ, מה שלא זכה חתנו של רבינו הרה"ח ר' יוסק'ה שנכח באותה עת, היה זה בדרך לדיז'ין ברסלב, ביום ה' אב תקס"ו, תיכף להסתלקותו של ילדו הקדוש ר' שלמה אפרים, כשמבחוץ נראו קוזקים עוברים ושבים, החל רבינו מגלה רזים אודות מדינת רוסיה, ומרז לרז עבר לשיחה בענין הקץ "ומה שיהיה עד ביאת הגואל ומביאת הגואל עד תחיית המתים" - - - הדברים נמשכו כשעתיים, בהם גילה "דברים אשר לו נשמעו מעולם", דברים הקשורים אולי להסתלקותו של הבן הקטן ר' שלמה אפרים שמזומן היה לקרב את הגאולה, שכן בטרם נסתלק הילד אמר רבינו שכבר מוכן בואו של משיח צדקנו ואף "ידע באיזה שנה ובאיזה חודש ובאיזה יום יבוא, אך עכשיו - מוסיף מוהרנ"ת בשמו - בוודאי לא יבוא באותו הזמן. וכפי המובן מדבריו היה שהעכוב היה מחמת שנפטר אצלו בנו הקטן שלמה אפרים זצ"ל".

כעבור שנתיים ימים, בערב שבת קודש ח' אב תקס"ט בעיר ברסלב, שוב עמדו לפניו ר' נתן ור' נפתלי ורבינו החל מגלה את חלקם השני של הסודות. רבינו הקפיד שאף ר' אהרן "הרב הכשר" שלו לא ימצא בעת הסיפור, הוא סגר את דלת בית המדרש אחריו וגילה את הדברים לפני שני בחירי תלמידיו.

את הסודות הקדושים רשם מוהרנ"ת לאחר מכן בראשי תיבות "ברמיזא בעלמא ובדרך נוטריקון" שכן ציוה רבינו "שלא לדבר מזה ולכתוב ברמז" אך הרוב נשכח כי לא נרשם מיד והמעט שנרשם נעלם בחלקו הגדול - כך מצא מעתיק הספר ימי מוהרנ"ת כתוב בכתב ידו של מוהרנ"ת על מגילת הסתרים המכילה את סודות הקץ שגילה רבינו הקדוש והנורא.

רבי נפתלי שמר בלבו את תוכן הסודות ולא גילה אותם לאיש, לכשקרבו ימיו, גילה אותם לתלמידו ר' אהרן ליפוביצקי ז"ל כדי שישארו בין החיים. מר' אהרן ז"ל עברו הדברים לר' אברהם בר' נחמן בעמח"ס באור הלקוטים, כוכבי אור וכו' והימנו לא נודע למי עברו הסודות.

כאשר נשאל פעם רבי נפתלי על מצב הקץ עליו שמע מרבינו ז"ל, נענה: האם לומדים אתם את ספרו של רבינו (ליקוטי מוהר"ן)? כך מקובלני מרבינו: "כשספר ליקוטי מוהר"ן יתקבל בעולם יהיה אפשר להתכונן לגאולה" (=וועט מען זיך קענען רעכטן אויף משיח'ן).

התקרבותו לרבינו

לא הרחק מעיר ברסלב, ממנה ולהלן לצד מזרחה שמונה עשר מילין (ויארסט), שוכנת העיר נמרוב, בה חיים יהודים חסידים לצד מתנגדים; אברכים מטובי הלמדנים מוצאים אנו בה, ביניהם יחסנים ממשפחות מכובדות בישראל, ר' נפתלי - ממשפחה חסידית מפוארת וגם מיוחסת, צאצאי רבה של סקאהל אשר חי ונודע לתהילה עוד בטרם ראתה החסידות אור - ידע מאז ילדותו יגיעה בתורה ובתפילה, מטבעו קפדן היה ומיום עמדו על דעתו התחקה אחר שלימות, התעניין בדרכו של כל צדיק מצדיקי הדור וביקש לו מקום מושלם ביותר, דרך בעבודת ה' שאין טובה ממנה.

רבה היתה הדרך מנמרוב העיר למקום מושבותם של מפורסמי הדור, כהר"ר לוי יצחק מבארדיטשוב זצוק"ל, הר"ר זושא מהאניפולי זצוק"ל, הר"ר מרדכי מקרמניץ זצוק"ל, כל אלה ערים רחוקות עשרות פרסאות מכאן, אשר על כן נבצר מעם ר' נפתלי הצעיר לבוא ולתהות על קנקניהם של אלו והסתפק רק באשר שמע אודותם מפי עוברים ושבים שלא כבן עירו מוהרנ"ת חתן הרב הגאון ר' דוד צבי אויערבאך מגדולי הדור המתנגדים, לא עמדו בפניו קשיים משפחתיים בחיפושיו אחר רבי חסידי, אך נתון היה באותם לבטים ותהיות בחתירתו אל האמת הצרופה.

ומכיון שנמרוב מנותקת היתה ממרכזי חסידות גדולים מחמת ריחוקה, אך טבעי היה הדבר שכאשר בא לגור באחת העיירות שבסביבה צדיק מפורסם "גוטער ייד" כפי שכינוהו בימים ההם - געשה כל העיר, וכל מי ומי שם פעמיו אליו לפקוד אותו ולהתברך מפיו.

כך היה כשהופיע רבינו בשערי ברסלב העיר הסמוכה. היום יום שלישי לשבוע, יום השוק בברסלב, מכל העיירות והכפרים הסמוכים באים איכרים רוכלים וסיטונים למכור ותושבים רבים לקנות, מפרי הארץ עד מחט סידקית, והנה חיש מהרה חולפת שמועה על פני היריד הסואן, כי הרב רבי נחמן מזלאטיפולי בא במפתיע להשתקע כאן, מיד החלה תנועה רבתי מהיריד אליו, יהודים בהמוניהם, ביקשו לראות אצלו הנהגת שלחן, חלוקת שיריים או עצה למשא ומתן, והנה מה נדהמו לראות כי כל אלה אינם תופסים מקום אצלו; כל הזמן אך שמעוהו מדבר מתורה ותפילה ועצות לעבודת השם יתברך - -

קבוצה אחת של עושי קדרות מעיר נמרוב היתה אצל רבינו, וגם הם נפעמו ממנהגו השונה ממרבית המפורסמים שבדור, באו לנמירוב וסיפרו את אשר ראו עיניהם ואזניהם שמעו מהרבי ר' נחמן, הללו אף סיפרו כי מצווה הוא למתקרבים אליו להתוודות בפניו וכינוי "כת הוידוי'ניקים" החל מתהלך בעיר. היו שהתלהבו והיו ששחקו, אך תנועה רבה ניכרה בנמרוב של נוסעים לברסלב, הכל נפלו על המציאה שכל כך קרוב, בהוצאה מזערה של מטבע קטנה "פיטוקיל" אחד ניתן לבוא ל"גוטער ייד" - "א פיטקע א גוטער ייד" קראו איש באזני רעהו וכדאי כדאי לנסוע.

ניצוץ אור נדלק בלב ר' נפתלי בשמעו את מנהגו של הרבי המשוחח רק מעניני עולם הבא, הוא התפעל מעצמת האמת המשתקפת משיטתו, ראה יהודי כמו וואלטשי נתנאל'ס מתלוצץ מדרך הקודש ומתאר וידוי'ניק אחד בדרך גנאי והיתול, גער בו נמרצות: את הצדיק הזה אתה מבזה? דוקא בו הייתי חפץ ובדרכו הייתי בוחר!

אברך חסידי אחד הדבק מאז ומקדם בדרך הבעל שם טוב, ר' ליפא שמו, חזר אף הוא זה עתה מברסלב, התרגש ר' נפתלי לראותו בהתעוררות מחודשת כל כך בעבודת השי"ת עמד הוא בבית המדרש מאחורי תנור החורף, יום ראשון של סליחות היה, ערב ראש שנת תקס"ג, נתן בקולו ובכוונה גדולה אמר עננו שלאחר סליחות, החליפו ביניהם ר' נפתלי ור' נתן דברים בשבחו וגמרו אומר שאש בוערת בברסלב וכי אל להם להחמיץ את ההזדמנות היקרה.

באו בדברים עם ר' ליפא, אף עם "ר' זלמן הקטן" לנסוע ללא כל דיחוי לרבינו, יצאו לשוק לחפש אחר עגלה, מצאו את ידידם ר' לייבוש המתכונן לנסוע לעיר אחרת דרך עיר ברסלב, כשאך שמע הלה כי נוסעים הם לרבינו, צירפם אליו והחליט גם הוא להכנס עמהם אל הקודש פנימה.

הגיעו אל קצה העיר ברסלב, נכנסו לביתו של אחד מותיקי אנשי רבינו החסיד ר' בערל דוברשס, הלה ניהל בית שמקרקעיתו עד תקרתו "היה מלא עם רבינו" - כביטויו של מוהרנ"ת, כל כולו היה להב שלהבת של עבודת ה' וכל דבריו מתובלים בעובדות קדושות ומופתים נוראים מרבינו זיע"א, קיבלו אצלו הנוסעים את "מנתם הראשונה" והמשיכו הלאה...

הגיעו לבית רבינו, החל כל אחד מציג עצמו ומסדר יחוסו לפניו, סיפרו ר' נתן, ר' לייבוש ור' נפתלי כל אחד את יחוסו, נתחייך רבינו ונענה: גאלע גוטע יודן... (=יהודים טובים [כינוי לגדולי החסידות] גמורים...) לאחר מכן אמר: מעתה אינני עוד גלמוד... מכירים אנו זה מכבר אך מזמן לא התראינו... כנראה התכוון כי נשמותיהם של אלו ונשמתו הקדושה יחדיו היו מאז ומקדם, ועתה אך באו ונתוועדו שוב...

בליל שבת קודש הם מסבים על השלחן ומקשיבים לזמירות של רבינו, ר' נפתלי יודע נגן, - עתיד היה רבינו לחשוק בו שישמש כחזן אצלו כי גם איש כשר הוא ונגינתו של הכשר גדולה מאד - שמע את הזמירות והתרגש ביותר מניגוניו של רבינו שאינם מעלמא הדין, הוא חש בהם לבביות, חום ודביקות אין קץ, לגודל התרגשותו מהזמר "אזמר בשבחין" כמעט פקע מוחו בראשו, נטל מטפחת, קשרה והידקה למצחו וכך, כשכולו אחוז שרעפי קודש, שמע עד סיפא.

הימים הנוראים חלפו ביעף, לרבי נפתלי לא עברו בחייו ימים נפלאים שכאלה, מעודו לא חש בהתעלות רוחנית כה גדולה כפי שחש בסליחות, בראש השנה, ביום כיפור ובסוכות של שנת תקס"ג בחיק רבינו הנורא מאד, ר' נפתלי אברך כבן עשרים ושלש שכבר הספיק בעבודת השם מה שלא הספיקו רבים וטובים לעת זקנתם, החל נערך לקראת חיים חדשים לגמרי, חיים שיש בהם התחדשות יום יום ושעה שעה, חיים שיש בהם טעם אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא.

בצל קורת רבינו

לא ארכו הימים ור' נפתלי נחשב בין העומדים ראשונה לפני רבינו הקדוש; מרוב ענוותנותו לא בלט הדבר אז, אך מתולדותיו של מוהרנ"ת חברו ומכל שאר הסיפורים שהגיעו אלינו אנו למדים, שר' נפתלי זכה להתקרבות יתירה מצד אדמו"ר ולחיבה גדולה, בהתבטאו על אודות מעלתו ומעלת חברו מוהרנ"ת אמר רבינו: "הם הינם בהחלט יהלומים" (זיי זענען זיך גאר דימיטן). בתארו פעם את גודל דביקותו של ר' נפתלי בשעת תפילתו ורום ערך תחינתו, סיפר רבינו סיפור נפלא כדלהלן:

"ראיתי בעולם העליון שמתפלל אחד איזה תפילה וכו' (ושיבח מאד את התפילה), האב איך אויפגעדעקט דאס פנים, האב איך געזעהן אז דאס איז מיין נפתלי (=הרימותי כסות פניו וראיתי שזהו נפתלי שלי)" - כך מובא בספר אבניה ברזל שסידר הרה"ח ר' שמואל הורביץ ז"ל.

עוד במחצית שנת התקרבותו הראשונה אירע מעשה פלא עם רבי נפתלי: והנה לפניו אדם אחד מן העולם העליון נורא מאד השואלו: מי רבך, ענה לו כי הוא תלמידו של רבי נחמן מברסלב, ביקשו האיש להשמיע מתורתו, נזכר ר' נפתלי באותה תורה ששמע זה בסמוך מפי רבינו, בה ביאר גודל כוחה של תפילה וזיקתה לצדיק שיעלה אותה למקומה הראוי, החל חוזר על הקטע הראשון: ... כי עיקר החיות מקבלין מהתפילה, כמו שכתוב תפלה לא-ל, חיי - - - נפעם האיש והתרגש למאד למשמע הדברים הקדושים ולרוב התלהבותו התרומם ממקומו ונתעלה מעלה מעלה עד שנעלם - - - בא וסיפר לרבינו את המחזה ברטט, הנהן רבינו בראשו ובלהט קודש הוציא מפיו: "וכי סבורים אתם שגם שם בעולם העליון שומעים את תורתי כפי ששומעים כאן; למעלה נשמעים דברי אחרת, אחרת לגמרי".

לשנה הבאה אנו מוצאים את ר' נפתלי עומד יחד עם חברו לפני רבינו השכוב על מטתו ואומר להם: "אני חייתי היום חיים שלא חייתי עדיין מעולם, כי יש כמה מיני חיים; אבל היום חייתי חיים טובים שלא חייתי מעולם חיים כאלה"... והיו אלה רק ניצוצות של דברים על מהות חיי הצדיק הגדול והנורא, טפח מחייו הקדושים שגילה לפני שני נבחרי תלמידיו.

בשנותיו הראשונות להתקרבותו הוטלה עליו שליחות חשובה לבארדיטשוב, הוא וחברו נשלחו מטעם רבינו להתארח אצל הרב הקדוש ר' לוי יצחק, בביתו התארח באותה עת הסבא משפולי. בנוכחותם על שלחן השבת של הרב מבארדיטשוב הרימו השניים את קרנו של רבינו שמאז ומתמיד היה אהוד על הרב ר' לוי יצחק זצ"ל; ר' נפתלי וחברו הצילו את כבודו של רבינו ופעלו גדולות לענינו הקדוש אצל הצדיק מבארדיטשוב .

בשנת תקס"ז, כארבע שנים ומחצה מאז נתקרב לרבינו, לקחו עמו רבינו לנסיעה חשובה מאד שנמשכה מסוף החורף עד אמצע הקיץ, במסגרתה ביקר בקהילות קדושות נאוריטש, אוסטרהא, זסלב, דובנא וברודי "ולא נודע לשום אדם שום פירוש על פי פשוט על אותה הנסיעה... קודם שנסע הנסיעה הנ"ל הכה כף אל כף בשמחה ואמר: היום מתחיל דבר חדש". מאותה נסיעה סיפר ר' נפתלי כמה דברים מעניינים, בין השאר סיפר, שכשהבחין רבינו בהעתק מספר המדות הנמצא בזרועותיו, אמר לו בהתרגשות: "חברי אהובי הלבבי, חברי הנאמן והאהוב, הנה זה עשאני ליהודי" -בהחוותו על כתב היד. מוהרנ"ת רושם הסיפור מפרש: "היינו שעל ידי אלו הדברים הנאמרים בספר האלף-בית (כינוי לספהמ"ד) על כל מדה ומדה, על ידי זה התגבר (רבינו) לשבר כל מדה ומדה, עד שזכה למה שזכה".

רבינו שקראו חברי ואהובי, בהזדמנות זאת, הוכיח את חיבתו אליו בהזדמנויות אחרות, לא חסך מעמו לגלות לו סודות נוראות, בין השאר מה שורש נשמתו, באמרו לו: "עיקר עניניך היא מצוות ציצית, ואף על פי שנפתלי - אותיות תפילין עם כל זאת עניניך ציצית". מאז לקח ר' נפתלי את הענין לתשומת לבו ונזהר מאד באותה מצווה חשובה, תדיר היה אגד ציצית בכיסו, וכשפעם עלה על סולם וחוט אחד נתקע בחווק ונקרע, לא זז ממקומו עד שהתקין חוט חדש בכנף טליתו.

בשנת תק"ע, זכה ורבינו גילה לו ולר' אהרן רבה של ברסלב לראשונה את ענין התיקון הכללי אודותיו רימז זה מכבר.

עוד בשנת תקס"ט אמר כי יש בידו לגלות על עשרה פרקי תהילים המהווים תיקון גדול וגמור למקרה, אך לא גילה אי אילו הם, באמרו, שכל עשרה פרקים מן התהלים הינם תיקון לזה, אף גילה תורה שלימה בענין. חלפה שנה, קרא אליו את ר' נפתלי ואת ר' אהרן וגילה להם: טז, לב, מא, מב, נט, עז, צ, קה, קלז, קנ - - - וכה אמר להם: "היות ובענין זה נלכדים בוודאי שלשה חלקי עולם, אני לוקח אתכם לעדות, ותדעו, שאלו היו"ד קפיטל (=פרקים) תהלים מועילים מאד מאד... מי שיאמר באותו היום אלו היו"ד קפיטיל תהלים, בודאי יתקן בזה מאד מאד, וכמה וכמה צדיקים גדולים שרצו לעמוד על ענין זה ונתייגעו למצוא לזה תיקון גמור... וקצתם התחילו לידע קצת בענין תיקון זה ונסתלקו לעולמם באמצע עסקם בזה ולא גמרו, ולי עזר השם יתברך, שזכיתי לעמוד על זה בשלימות... ומי שילך למקוה ואחר כך יאמרם - מה טוב, אך אפילו אם הוא אנוס שאי אפשר לטבול... אף על פי כן, אם יאמרם, אשרי לו, כי הם תיקון גדול מאד".

רבי נפתלי ורבי אהרן רבה של ברסלב, נפעמו למשמע אזנם, ענין שכה עמל עליו כל צדיק אמיתי בישראל, ענין שבגינו מתארך הגלות, נתגלה זה לראשונה תיקונו, ידעו הם בכל לב ונפש כי אם רבינו אומר שזהו תיקון הרי זה כך בלי פקפוק, מאז התקרבו לרבינו זכו הם להווכח שלגדולתו אין חקר וכי בידו להשיג ענינים שלא השיגום רבים רבים מקודמיו, אשר על כן היתה תדהמתם עצומה לשמוע במו אזניהם כי יש בעשרה מזמורים אלו תיקון גמור לפגם המקרה, - תיקון קל ושוה לכל נפש. (רבינו הוסיף ואמר: "אף על פי שהוא דבר קל לומר יו"ד קפיטיל תהלים, אף על פי כן, גם זה יהיה כבד מאד לקיים").

עוד הבטיח בנוכחות שני העדים: "כשיבואו על קברי ויתנו פרוטה לצדקה בעבורי (רצונו לומר: בעבור הזכרת נשמתו הקדושה, כנהוג) ויאמרו אלו העשרה קפיטל תהלים הנרשמים אצלנו בשביל תיקון למקרה לילה רח"ל, אז יניח רבינו עצמו לאורך ולרוחב, ובוודאי יושיע לזה האדם. ואמר, שבהפאות יוציא אותו מהגיהנם, אפילו אם יהיה אותו האדם איך שיהיה, אפילו אם עבר מה שעבר, רק מעתה יקבל על עצמו שלא ישוב לאוולתו חס וחלילה".

שנתו האחרונה של רבינו היא זו, וההכנות הקדושות לקראת הסתלקותו בעיצומן, דליקה פורצת בעיר ברסלב ומדבריו של רבינו זמן רב קודם הבינו שהדליקה צפויה, ביתו נשרף ועם זאת הגיע לו אות מעיר מנוחתו לעתיד אומן כי עליו לבא הנה. כאן החל השלב האחרון להסתלקותו הקרובה, רצה לקחת עמו לנסיעה דוקא את ר' נפתלי ולא את ר' נתן, לא יצא הדבר כי ר' נפתלי הוכרח אז לשוב לביתו, אך לא אחרו פעמיו לבוא וכשרבינו הגיע לאומן הגיע אחריו ר' נפתלי. באותם ימי שבתו באומן אמר לר' נפתלי כמה וכמה דברים מעניינים, פעם אמר לו: "הנה הולך לקראתנו הר גדול ונורא מאד, אך אינני יודע אם אנחנו הולכים אל ההר, אם ההר הולך אלינו" - - - שוב אמר לו: "מי יודע מה זאת עשינו פה באומן, שאנו מוכרחים עכשיו להתעכב בכאן כל כך, כי הדבר נראה שאין אנו יכולים לצאת מכאן, כי תפסו אותנו לכאן ואין רוצים להניח אותנו מפה". באמרו שתפסוהו כאן, כנראה התכוון רבינו למה שאמר בפעם אחרת שזה מכבר ציפו לו רבבות נשמות באומן הזקוקות לתיקון לתפסו כאן, שוב אמר לו: "כצאתי את העיר אפרוש את כפי" בהתכוונו לצאת נשמתו לחיק יוצרה, אז יפיל תחינה בעד ישראל.

באותם ימים מיוחדים בחיי רבינו חיו באומן כמה מבין מניחי היסוד האומלל להשכלה הארורה, מהם שלשה אפיקורסים גמורים, הידועים עד היום בעולם כמי שדגלו בדרך השכלה קיצונית ביותר, ובעוד שחבריהם בברלין ביקשו לפשט את התורה מהמסורת רח"ל זממו הללו לשרוף ח"ו את התלמוד ולהשכיחו מישראל ח"ו, הלא המה האפיקורס חייקל ושני חתניו הירש בר הורביץ וד"ר לנדאו שנחשבו כבני אצולה הקרובים למלכות. כאן גילה רבינו הגדול את כחו לרדת אליהם ולהעלותם מיוון מצולתם, לצורך זה דיבר עמם רבות, אך גם ניצל את ר' נתן ור' נפתלי במשימה נכבדה זאת, על ר' נפתלי הוטל התפקיד לשוחח עם ד"ר לאנדו בלבד, לא חש לכל הקושי והסכנה שבדבר ונרתם לתיקונו, התעסק עמו ככל יכלתו והצליח לטעת בלבו את אמונתנו הקדושה. כשמאידך, עם הירש בר לא דיבר אף חצי דבר, תפקידו של ר' נתן היה זה לדבר עמו, ולגבי דידו נחשב ככל אפיקורס אחר שאין לו עמו ולא כלום.

על רקע העסק עם האפיקורסים לקרבם לעבודת השם ולתורתו הקדושה התבטא רבינו על ר' נפתלי ומוהרנ"ת: "עמם אני מנהיג מדינות", היה זה כאשר רבינו בפעילותו המחוכמת עם המשכילים שיחק עמם פעם במשחק השחמט, שקעו השלשה במשחק ושכחו כי בעצם הם משחקים עם אדם גדול הגבוה מהם כגבוה שמים מארץ, לפתע הופיעו ר' נתן ור' נפתלי חשובי התלמידים בחרדת כבוד והכנעה יתירה נזכרו המשחקים באישיותו של רבינו חלשה דעתם, הרגיעם רבינו במשל על מלך ששיחק עם ידידו שחמט, פעם ניצח הוא ופעם המלך, אף הוא שכח כי בעצם חברו למשחק הינו המלך בכבודו ובעצמו, אך כשנכנסו שרי המלוכה באימה וביראה נזכר הידיד כי המלך לפניו איבד את שליטתו המלאה במשחק, אמר לו המלך: זה אינו מעניינך, עמם אני מנהיג מדינות ועמך אני משחק בשחמט, כאן הצביע רבינו בידו על מוהרנ"ת ור' נפתלי - עמם אני מנהיג מדינות ואתכם אני משחק שחמט....

מדינות - עולמות הונהגו על ידי תלמידיו של רבינו הק' בכלל ועל ידי מיוחדים כר' נפתלי בפרט, אין בידינו להצביע על מעשים שפעל ועשה בעולמות רוחניים, אך דיין לנו הדוגמאות הנראות לעין, עובדות מחייו, שבשום אופן אינן יכולות להיות של איש פשוט, אם לא של מלאך ממש. היה זה בעת גזירת הגיוס ההמוני של צעירי ישראל, שלוחי הצאר הרשעים הילכו אימים על כל בחור ואברך יהודי, אף אלה שהצליחו לקבל תעודת פטור אחרי תחבולות שונות פחדו מהם, שכן היו אלה הרשעים קורעים תעודות וזורקים לכל רוח, לאחר מכן מעלילים על הצעיר כי השתמט מחובת שירותו בצבא ומגייסים אותו בעל כרחו.

הופיעו פעם בבית ר' נפתלי שלוחי השלטונות כדי להטפל לבחור אחד שאומץ על ידו, אבי הצעיר, ששהה באותה עת בבית, חשש כי אלה יקרעו את תעודת בנו כדרכם, נתן קולו בזעקה גדולה ולא חשש לר' נפתלי העומד ומתפלל בקרן זוית, צעק בכל כוחותיו לעזרה ולקולו נאספו כל אנשי העיר. ההמולה הרבה אמנם חילצה את הבחור מציפרני הרשעים. לאחר התפילה ישבו לאכול, התנצל האב בפני מאמץ בנו ר' נפתלי על כי הפריע לו וביקשו למחול לו, נעץ בו רבי נפתלי עיניים תמוהות כאינו מבין ואינו יודע מה ולמה יתנצל בפניו...
אמר האב: צעקותי לבטח הפריעו למר...
- אילו צעקות? מה צעק? מלמל ר' נפתלי.
- לא שמע מר את הנעשה כאן?
- לא, לא שמעתי, האמת, לא חשתי כלום - - -
כזו היתה תפילתו של ר' נפתלי - "התפשטות הגשמיות".

בלהב ההתקרבות

לא בכדי זכה רבי נפתלי לכל המעלות הללו, התרפסותו לרבינו לא ידעה גבולות, כל מעייניו בו היו, שכן בו ראה תיקונו ותכליתו - תכלית הכל, להוט היה בכל לב ונפש אחרי רבינו; לא אחת הלך אליו רגלי מנמרוב העיר, מהלך כמה שעות עד העיר ברסלב, לרוב השתוקקותו אליו, ואף כי היה בן עשירים העדיף את שכר ההליכה על פני העגלה הרתומה לסוסים, שכפי ששמע פעם ממאן-דהוא, נתן רבינו להבין, כי הליכה רגלית אל הרבי חשיבות מרובה לה.

בנסוע רבינו הקדוש ללבוב שבגליציה בשנת תקס"ח, מוצאים אנו את רבי נפתלי רודף אחר רבינו שנעלם עם עגלתו בחשאי, היה זה בראשיתה של הנסיעה הקדושה, חשובי התלמידים, ביניהם ר' נפתלי, פשוט נסעו אחריו ולא רצו להפרד מעמו ויהי מה, חבל היה להם כל שיג ושיח, מהם ינקו כל עיקר חיותם. הגיעו לעיר קרסנה השוכנת על שפת נהר בוג בסמוך לברסלב, נפשה החבריא ולנה שם לילה, בבוקר קם רבינו בחשאי, התיישב בעגלה וציווה לעגלון לדהור לכיוון הגשר העובר על פני רחבו של הנהר, וכבר היה רבינו באמצע הדרך נודע הדבר לרבי נפתלי, רץ אחריו בכל כחו, עמו רצו שאר בני הבחורה, עד שהשיגוהו אצל הגשר. נשא רבינו הקדוש את עיניו, ראה את רבי נפתלי וחברו רבי נתן באים אחריו, הביע את הנאתו מרצונם העז להתקרב אליו ולשמוע הימנו דברי אלוקים חיים; ענה ואמר להם בארשת פנים מחבבת: "במה אתם בוחרים, אם לברך אתכם אם להשמיע לכם דברי תורה?" ביקש ר' נתן תורה, ענה רבינו ואמר: "אומר התחלה מן הנסיעה שלי..." כלומר, מה סוד רמוז אך בתחילתה של נסיעתו הקדושה האפופה מסתורין.

זה מכבר, ביום שמיני עצרת, גילה רבינו את התורה המפורסמת "רפב" מליקוטי מוהר"ן ח"א הנסובה על הפסוק "אזמרה לאלוקי בעודי", רבינו באר אז את תמצית דרך ההתחזקות בעבודת השם - על ידי נקודות טובות שמחפש ומוצא אדם בתוך סבך עוונותיו - הדברים הפליאו את השומעים והטביעו רושם עמוק בלבותיהם, השומעים נתפעלו לשמוע מפיו הקדוש עצה עצומה לתפילה בשמחה ובכוונה - על ידי ברור הרוח הטובה מן הרוח הנכאה, כלומר על ידי ליקוט הנקודות הטובות מהרעות אחת לאחת, עד לכדי יצירת "ניגונים" רוחניים שכאלה שהם הם התפלה, הזמרה וההודיה לה'... עתה, בנסיעתו ללבוב, אחר סוכות היה, והתורה רפב עדיין הדהדה באזני התלמידים, ענה רבינו ואמר: "אומר התחלה מן הנסיעה שלי" ומיד המשיך: "ודע שמי שיכול לעשות אלו הנגונים, דהיינו ללקט הנקודות טובות..." - עוד מענין הנקודות טובות והניגונים, השלמה לדברי התורה מיום שמיני עצרת... הטו התלמידים אזניים קשובות, מאד התמוגגו לשמוע עוד דברים מחודשים בענין, אך בשום אופן לא הבינו איך נרמזת כאן התחלת נסיעתו של רבינו, נשקוהו ר' נפתלי ור' נתן בידו הקדושה מרוב אהבה ורבינו ז"ל המשיך בנסיעתו.

בחורף שנת תקס"ה עזר על ידי ידידו עוז רבי נתן למלאות אחר רצון רבינו ולסדר הליקוטי מוהר"ן שבכתב יד ולהכינו לכריכה; מוהרנ"ת אסף את קונטרסיו המפוזרים, בהם רשם את תורות רבינו, התיישב עם ר' נפתלי שקרא לפניו מלה במלה מן הכתב והעתיקם כראוי. הדבר נמשך כרביעית השנה, לבסוף הוכן התכריך שנחשב בין רבי נפתלי ורבי נתן לכתב סודי שאין להראותו לאיש, שכן הבינו מדברי רבינו.

בתקופה שלאחר מכן, אנו מוצאים אותו בא תכופות אל רבינו כדי להתענג מזיוו והדר גאונו, מבלי כל סיבה מיוחדת, רק מתוך השתוקקות מרובה להמצא בסתר כנפיו; מוהרנ"ת, עמו נלווה בנסיעותיו לרבינו, מתאר זאת: "וכבר לא השגחנו על שום מניעות מביתינו ומניעות מחמת ממון, רק זה עמד לנו במוחנו למניעה, שנדמה לנו שהוא יקפיד כשנבוא אליו, מחמת שזה סמוך היינו אצלו - - - ואף על פי כן, גודל עוצם חשקנו ליהנות מזיו השכינה בכל פעם, לזכות לעמוד לפני הדרת קדושתו וכו' וכו', התגבר על המניעה, וזכינו לבא אליו בכל פעם".

אף כשהיה מחוץ לבית רבינו הגה בו רבות וראהו כלנגד פניו; פעם התבטא: ירא אני להרהר, כי כשאבוא אל רבינו יאמר לי: נפתלי למה הרהרת?... עובדה זו מלמדת הן על אמונתו המוחלטת בגדולת רבינו זי"ע והן על יחסו של רבינו אליו שהעיר לו בכל פרט מנסתרות לבו.

אמונתו המוחלטת בדבר רבינו וברוח קדשו באה לידי ביטוי בסיפור שמזכיר החסיד הק' ר' אברהם ב"ר נחמן בספרו כוכבי אור (אנשי מוהר"ן, כד), בשם אביו ששמע מפי ר' נפתלי בעצמו: רבי נפתלי חלה את ריאותיו באותה תקופה בה חלה אדמו"ר הקדוש בריאותיו; לאחר בואו מלמברג בה עשה ימים רבים רגיל היה רבינו לנסוע מחוץ לעיר מפעם לפעם, כנראה כדי לשאוף אויר צח, פעם לקח עמו את שני צנתרי הזהב מוהרנ"ת ור' נפתלי, באו לפונדק אחד, הגישו לפניהם גבינה לאכול, לא שלחו רבינו ור' נפתלי ידיהם אל הגבינה שהיא כידוע מזיקה ל"חולי ההוסט" בה חלו הרב והתלמיד. שידל מוהרנ"ת את רבי נפתלי לאכול, בהבטיחו לו שלא יזיק לו, התטען רנ"פ לעומתו: אתה אומר לי? כשהרבי יאמר לי, אוכל... שמע רבינו דבריו, אמר לו לאכול, אכלו מוהרנ"ת ור' נפתלי את הגבינה שהוגשה להם. בדרכם חזרה העירה השתעל ר' נפתלי, נענה רבינו ז"ל: הראיתם, אין זה עוד אותו שיעול כלל; סברתי שהוא יפטר (מן העולם) מלפני... "והמובן מדבריו שבזה המאכל המשיך לו רפואה למחלתו, ואז באותו הראש השנה אמר התורה 'תקעו ממשלה' (בליקוטי מוהר"ן תנינא סימן א) ושם מובא זה, שיכולין להמשיך כוחות רפואה לתוך כל דבר מאכל, עיין שם וכו'" - כך מעיר מעתיק הסיפור.

במשך חמש שנים רצופות נסע יחד עם מוהרנ"ת לרבינו מנמרוב, אך בשנת תקס"ז נדד ידידו מן העיר למאהליב, בקרבת חותנו הגדול ר' דוד צבי אויערבאך זצ"ל, ולמאז, ולמשך כמה שנים, לא התראו רבות. סיבות משפחתיות שונות אילצוהו למוהרנ"ת לעבור לבית חותנו, שבמאהליב, שם סבל מניעות רבות בנסיעותיו לרבינו, נפל למשכב בזה אחר זה וכן אשתו חלתה והבנים והמשרתת כולם חלו ונחלשו רבות, עיכוב רדף עיכוב ומאת רבי נתן נבצר מלהיות הרבה בתוך הענינים של רבינו ז"ל. באותה עת עמד רבי נפתלי לפני רבינו כנאמן ביתו הגדול ביותר, כשמדי פעם בפעם הוא כותב לידידו נפש במאהליב את המתרחש. באותה עת ערך רבינו את נסיעתו הגדולה "למדינת פ אליסע" במסגרתה ביקר בקהלות קדושות: נבריטש, אוסטרהא, זסלב, דובנה וברודי.

בזסלב, הימים ימי ערב חג השבועות, שהוא אחד משלושת הזמנים בהם באים אליו התלמידים הקדושים לשמוע דברי אלהים חיים, אך הפעם הוא כותב אגרות לכל אנשיו באשר הם שם, שלא ירים אחד מהם את רגלו לבא אליו לחג... האגרות עברו תחילה לידי רבי נפתלי, לבש עוז בנפשו, וכתב לברסלב, לטפליק, לדאשוב, ולכל יתר מושבות אנ"ש אליהם מיועדות אגרות רבינו - כן לבוא לזסלב! בדברי זירוזין הסביר להם כי עליהם להתקבץ אליו ז"ל כמימים ימימה על אף בקשת רבינו... אכן עשו כך, בחג השבועות שקקה זסלב העיר חיים מרוב אורחים שבאו לחסות בצל רבינו זי"ע, רבינו השמיע תורה חשובה על הפסוק "ויבן ה' אלקים את הצלע" בה באר את מהות הכבוד והמלכות דקדושה בעמקות עצומה, אף כי זה בסמוך במנחה של ערב שבועות נסתלקה אשתו ע"ה.

באותה תקופה שמע רבי נפתלי מאת רבינו דברים קדושים שרק הוא היה עד להם, בחזרו מנסיעתו דיבר מהסתלקותו הקרובה ובשבת אחת בכה - לפני רבי נפתלי - - -

הסתלקותו הקרובה של רבינו החלה זה עתה לנסר בחלל, מעת חזר מזסלב, אף הוא ז"ל כזוגתו הרבנית מרת סאסיע ע"ה החל משתעל וחולה את "חולי ההוסט", אט אט החמיר החולי, עברה שנה שנתיים ומחצה ורבינו מתכונן לקיץ האחרון בחייו, הוא עובר לאומן, רצה כאמור לקחת עמו דוקא את תלמידו החביב ר' נפתלי, אך לא אסתייעא מילתא; כאן באומן סיפר עם רבי נפתלי כמה וכמה שיחות מעניינות עליהן סופר לעיל.

במוצאי שבת פרשת נח שנת תק"ע קרא אליו את רבי נתן ורבי נפתלי וציווה עליהם לספר לו חדשות, סיפר לו רבי נפתלי על הנעשה בעולם עם נפוליאון מלך צרפת שכה התנשא פתאום על כל הממלכות "כי בתחילה היה עבד פשוט ונעשה קיסר, ודברנו עמו אז מענין זה - מספר מוהרנ"ת בספה"ק חיי מוהר"ן - ענה ואמר: מי יודע איזה נשמה יש לו, כי יכול להיות שנתחלף"... ורבנו החל מדבר על ענין חילופי נשמות בהיכלי התמורות השמימיים, ובהקשר לכך סיפר רבינו את הסיפור הידוע מ"סיפורי מעשיות" על בן מלך ובן שפחה שנתחלפו אשר בה סודות גדולים ומוסר השכל לכל מבין. לגודל נאמנותו של רבי נפתלי לכל מילה ומילה שיצאה מפי רבינו, החל אחרי כן מתווכח עם מוהרנ"ת על פרט אחד בסיפור, נתערבו ביניהם השניים על צדקת דבריהם, אחר הלכו וביררו זאת אצל רבינו; מכך נתגלגל שרבינו אמר אחר כך לאחד החסידים שנקלע לביתו "שבאלו המעשיות, כשמשנין דיבור אחד מכפי מה שאמרו בעצמו חסר הרבה מהמעשה" בהדגימו לו את מה שנתערבו השנים ר' נתן ור' נפתלי. "ומזה תוכל להבין – מוסיף מוהרנ"ת לכתוב - קצת עד היכן, עד היכן, אלו המעשיות מגיעים, כי מאד עמקו מחשבותיו; אשרי מי שזוכה להשיג בהם קצת כפי מדריגתו".

הגיעו הימים הקרובים להסתלקות הקדושה - ראשיתה של שנת תקע"א; רבי נפתלי לא מש מתוך אהלו, וכמוהרנ"ת גם הוא עוזב את כל ענייניו אחר גוו ועומד אך ורק על גבי רבינו הקדוש והנורא המוטל על ערש דוי. ימי ראש השנה עברו בחרדה רבה לשלומו של גאון ישראל וקדושו אדמו"ר זיע"א עברו גם הימים שבין כסה לעשור, הגיע יום כיפור, רבינו אף לא נכנס אל הקהל להתפלל עמהם, אך נשאר בחדרו לבדו. כשפנה יום ולתפילת נעילה לא ידעו הקהל את מי להעביר לפני התיבה, התכוננו שני האוהבים מוהרנ"ת ורנ"פ להכנס אליו אל הקודש פנימה ולשאלו מי יתפלל כשליח ציבור בנעילה, נפנו אל פתח החדר באימה וביראה, עמדו בדלת הפתוחה לרווחה, שאלם רבינו בקצרה: "על מה באתם?" ענו ואמרו ביראה: "מי יתפלל נעילה?" רימז להם לא לטרדו בענין זה והלכו להם.

חלפו הימים הקדושים - ערב סוכות שנת תקע"א. רבי נפתלי מבחירי התלמידים מתחלף במשמרות עם מוהרנ"ת, ר' שמעון ועוד, לעמוד לפני רבינו ולשרתו לילה ויום. הליל האחרון מגיע... שלישי לחול המועד, רבי נפתלי עומד על גבי רביה"ק ומשגיח בכל תנועה ותנועה שלו כשלבו מלא תפילה לה' להחלמתו המהירה. והנה פותח רבינו את פיו הקדוש, מתחיל ומדבר מענין תיקוני הנשמות עבורם הגיע לאומן, ברמזו ברורות שהסתלקותו תתקנם כליל, וכי בלעדי זה לא יוכל להעלותן למנוחתם ולמקור מחצבם. צמרמורת עברה בכל אבריו של ר' נפתלי בשמעו זאת ובכאב ואנחה שאל: "הלא אמרתם בתורה, 'ויאמר בעוז אל רות' שהצדיק הגדול המופלא במעלה מאד יכול לגמור הענין בחייו ?!" בהתכוונו לתורה נשגבה שהשמיע רבינו לפני ארבעה שנים ומחצה, בקיץ תקס"ו, בה גילה "כי יש שדה, ושם גדלים אילנות ועשבים יפים מאד... בחינת נשמות קדושות הגדלים שם, ויש כמה וכמה נשמות ערומות שהם נעים ונדים מחוץ לשדה וממתינים ומצפים על תיקון... והם כולם מבקשים ומצפים על בעל השדה שיוכל להתעסק בצורך תיקונם... ומי שרוצה לחגור מתניו להיות הוא בעל השדה... צריך להיות אדם גדול ומופלג במעלה מאד, ויש אחד שאינו יכול לגמור הענין כי אם עם מיתתו. רק אם יש אדם גדול ומופלג במעלה מאד מאד, יכול לגמור מה שצריך בחיים חיותו... ועושה פעולות השדה כמו שצריך".

השיבו רבינו לר' נפתלי: "לא אמרתי לכם, כי אם איזו בחינה מזה, כי ההכרח לילך ולהסתלק בשביל זה" לאמור, שלא השמיע בתורתו את הענין בשלמותו, אך נגע בענין הנורא של שדה הנשמות; עליו אפוא למות דוקא למען תיקונם של העומדים מחוץ לשדה שצערם גדול למאד מאד. פחד ורעדה עבר בקרב הנוכחים עת נטל רבינו את מפתח ארונו ומסרו להם, בצוותו עליהם שכשיסתלק ישרפו תיכף את כל כתבי ידו הקדושים הנמצאים בו. כשעה לאחר חצות לילה נכנס מוהרנ"ת אל החדר, לחש רבי נפתלי על אזנו וסיפר לו ברעדה על מסירת המפתח ועל הכתבים שציוה להשמיד נעמד אף הוא מרעיד ומשתומם.

למחרת היום עלה רביה"ק בסערה השמימה.

מהציוויים וההבטחות שציווה והבטיח לתלמידיו הקדושים ידוע, שלרבי נפתלי נאמן ביתו ציווה "לומר תורה" כלומר להרצות דברי תורה מחודשים, לא לפני איש ולא לפני קהל "אלא לפני מי?" - שאל מאת רבינו, ורבינו אמר לו: יהיה מי שישמע..., אכן ראוהו תכופות יושב לבדו בחדר בדביקות עילאית ומתנודד על ימין ועל שמאל ומלחש דברי תורה בהתלהבות... מלאכים, שרפים, לבטח באו לשמוע ולהאזין לו "וצדיקיא אציתון לקליה בגנתא דעדן".

והבטחה הבטיח לו רבינו - שיאריך ימים ושנים. אף למוהרנ"ת הבטיח כן רבינו, אך הקדימו בחמשה עשר שנים, אנ"ש היו אומרים שסיבה טמירה נעוצה בכך, יש שאמרו שדין ודברים היו בבית דין של מעלה עם אחד הגדולים שרדפו ונצרכים היו לבעל דין לעדות.

אחרי מות קדוש ישראל

עם הסתלקות רבינו הקדוש לא ראה אף אחד מן התלמידים את עצמו ראוי לשבת על כסאו, נשגב ומרומם למאד מאד היה רבינו מכדי ששייך יהיה להיות לו ממשיך בהנהגתו, הוא נשאר המנהיג גם לאחר פטירתו ואנשיו קיימו בו את דברי חכמינו ז"ל "צדיקים במיתתם קרויים חיים" פשוטם כמשמעם. אבל אם והיו תלמידים שהעדיפו להיות מבודדים ולעבוד את השי"ת על פי דרכו של רבינו לבדם הרי ר' נפתלי כדוגמת אלופו ומיודעו מוהרנ"ת הוסיפו לארגן ולפעול פעולות עם כלל אנשי שלומנו.

סמוך לראש חודש שבט הראשון שלאחד הסתלקות רבינו התאחד ובא עם מוהרנ"ת לעיר ברסלב, שם צירף עמו את חתנו ואת רבה של ברסלב הרה"ק ר' אהרן זצ"ל ויחדיו נסעו לאומן לערב ראש החודש לזכות ולהשתטח על ציון רבינו הק' זצוקלל"ה, על אף מזג האויר הקשה וקלקול הדרך נסעו ובאו אומנה, והיתה זו נסיעת ההשתטחות הראשונה שנערכה בקרב אנ"ש.

עוד לא חלפו שבועיים שלש מאז השתטח לראשונה על ציונו הקדוש של רבינו, והנה שוב בא הנה ר' נפתלי, כדי להתפלל על בן איש אחד חולה, והנה... פגש כאן גם את ר' נתן המציע לו לנסוע לאנ"ש בעריהם להתרימם להדפסת חלקו השני של הספר הטהור ליקוטי מוהר"ן שטרם ראה אור הדפוס. יצא רבי נפתלי בשליחות הקדושה, בא לעיר מדוודובקה, משם לטשעהרין ומשם לקרימנטשוק ובכל יתר סביבותיהם של אנשי רבינו ההולכים לאורו, קיבץ על יד מעות להדפסה ובערב פסח הביאם לנמרוב אל ר' נתן שטיפל בכך למעשה.

בשנת תקצ"ב, יותר מכעשרים שנה מאז נסתלק רבינו, מוצאים אנו אותו בין הבאים לחתונת בת רבינו הצדקנית מרת אדל שנישאה לבעל אחותה הצדקנית מרת שרה ע"ה שנפטרה עליו. לאחר מכן, באותה שנה, החליט לבנות לו בית באומן, תחת קורת גג אחד עם בית המדרש החדש שהלך והקים מוהרנ"ת בעיר מנוחת רבינו, לא הרחק מציונו הקדוש, ביזמת מוהרנ"ת נבנה עבורו הבית, כדי שיפקח ויארגן את הצריך לקיום בית המדרש ה"קלויז".

מדי יום היה מתקיים מנין בחדר הקטן של בית הכנסת ואך בראש השנה התפללו באולם הגדול. על אודות המנין שלו בשאר ימות השנה הגיע אלינו סיפור מעניין שנמסר על ידי זקני אנ"ש שקיבלו מפה אל פה: אחד מחסידי ברסלב היקרים שחיו באותה עת .באומן היה ר' חיים הכהן, הלה נגר במקצועו, תם וישר וירא שמים מרבים, כינוהו "ר' חיים סטאלער" (=נגר) והוא שימש את בית הכנסת לצרכי כהונה. ברם, טרם היה "לוי" לבית המדרש, נרתם אותו ר' חיים כדי לחפש מאן דהוא מזרע הלויים שיצטרף אל המנין הקדוש יום יום, יגע ומצא יהודי מבית לוי שאהד את אנ"ש וביחוד את ר' נפתלי, ביקשו לבוא עמם להתפלל, התנה הלה תנאי קודם למעשה: היות ולא זכיתי לזרע; אם יבטיח לי רבי נפתלי בן אסכים להתפלל עמכם...

ר' נפתלי שמימיו נזהר לא להתהלך בגדולות שכאלה, משנמסר לו מבוקשו של האיש, היסס וחיכך בדעתו קמעא עד שהחליט והבטיח. החל הלה להתפלל במנינם של חסידי ברסלב יום יום. עברה תקופה ניכרת וההבטחה לא נשאה פרי, פסק לבוא... נודע הדבר לר' נפתלי, ענה ואמר בפסקנות: מקובלני מרבינו להחזיק את הפה סגור; אך אם פותחים אנו ואומרים הרי זה מתקיים... חזר האיש והצטרף למנין, ואכן לא יצאו ימים מועטים ונפקד בזרע של קיימא. לא ארכו הימים והפך לאחד מחסידי ברסלב המובהקים.

ממכתב חם ששלח מאומן לאחד מחבריו תלמיד רבינו ז"ל מתגלה רבי נפתלי בזיקתו הבלתי רגילה לדרך רבינו ובאמונתו האיתנה:

'אחי ידידי ואוהבי מנוער -: הוא כותב - שמעתי אשר עבר עליך... והנה פנימיות לבבך ולבבי אשר יודעים ומרגישים נקודת האמונה הק' המושרשת בלבבנו מנעורנו, מהזכיה אשר זכינו בנעורנו להתקרב לאור האורות צח הצחצחים בחיר מבחירי צדיקיא אדמו"ר הנחל נובע מקור החכמה, חכמה אמתיית המלובשת ומעוטפת באמונה אמתיית דאמתיית זצוק"ל, משם זכינו שנשרש בנו נקודת האמונה האמתיית" כשלהלן הוא מחזקו בצרתו לבא לאומן ולהשתטח על ציון רבינו בכתבו: "הנני מטיחו לטוב לחשוב מחשבות עמוקות להתגבר ולהתקרב לאורו ז"ל מחדש בעובדא ובמילולא, לילך ולבוא ולומר תהלים על ציונו הקדוש, ואולי יזכה לשפוך לבו לפני השי"ת אשר במקום הציון הק', מקום הגון וראוי לזה" והוא מסיים: "דברי אוהבו תמיד, אשר מרוב אהבתו אשר מושרש בלבבי וידעתי בקבלה אמיתיית אשר בסוף כל סוף ככלות בשרינו ושארינו והרוח תשוב אל האלקים וכו' אז נתוודע (נתוועד?) כולנו יחד במקום חיותנו ז"ל - על כן הנני מזרזו ומחזקו, עד שיפרח היום ונסו הצללים ילך ויבוא להציון הקדוש ויכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום בגשמי וברוחני כאוות נפשו.

נפתלי מאומן

זהו כנראה המכתב היחידי שנותר מר' נפתלי מחליפות המכתבים שלו עם אנ"ש, אך ישנם מספר מכתבים שנכתבו אליו מרבי נתן ומרבי יחיאל אחי רבינו ז"ל, מהם אנו למדים על הקשר ההדוק ששרר בין חסידים צדיקי עליון הללו שנים רבות לאחר הסתלקות רבינו. האהבה המיוחדת ששררה בינו לבין מוהרנ"ת ידידו מנוער משתקפת ממכתב ששלח אליו ר' נתן בשנת תקפ"ז והתוכן מעניין ונפלא כשלעצמו:

"אחי חביבי! זכור רחמנות ואהבת אדמו"ר ז"ל אלינו, שלקח אותנו ממקום שלקח והוציאנו ממקום שהוציא וקירבנו בהתקרבות גדול כל כך יותר מכל העולם, ואפילו מכל אנשי שלומנו, כאשר נשמע מפיו הקדוש בפירוש כמה פעמים, שאנחנו יודעים ממנו יותר מכולם - - - ובאמת גם אני ואתה אין יודעים מה זאת עשה ה' לנו, שאנחנו שנינו דייקא נדע מאור גדול וקדוש נורא ונשגב כזה וכו' וכו' יותר מכל באי עולם ואפילו מאנשיו הצדיקים וכו' - - - לא נמצא בכל אנ"ש אנשים אחים אוהבים נאמנים כמותנו - - -".
דברי אוהבך באמת לנצח
נתן מברסלב

הערכה הדדית עמוקה שררה בין מוהרנ"ת לר' נפתלי, איש ידע את מעלתו של רעהו ומימיהם לא נפגמה ידידותם כמלוא נימא; בספר אבניה ברזל מסופר, כי פעם סיפרו למוהרנ"ת שר' נפתלי מטבעו קפדן הוא, הביע את השתאותו מכך שעל אף זאת הריהו אותו "ר' נפתלי" שהיצר לא הצליח להפילו על ידי כעס... באותו מקור מסופר, שכאשר יצאה גזירת הגיוס ברוסיה ואנשים תמהו על מה באתה הרעה הזאת על ישראל, ענה ר' נפתלי ואמר: גזירת ת"ח נגזרה משום שחלקו על האר"י הקדוש, גזירת גונטה משנת תק"כ נגזרה משום שחלקו על הבעש"ט ז"ל; ואילו גזירה זו, עם כל הגזירות שלא יבואו עד ביאת גואלנו במהרה, נגזרו בגין ההתנגדות שפשטה על רבינו ז"ל.

מעשה ור' נתן ור' נפתלי נסעו אל הרה"ק החוזה מלובלין זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, מסרו לו את פתקיהם, בהם רשמו שמותיהם, נתפעל החוזה מגדולתם וצדקתם, לאחר מכן סיפר על כך עם אנשיו, ומעניין שמוסרים, שהפליג יותר במעלת ר' נפתלי מאשר בזו של ר' נתן... היה זה עוד בחיי רבינו כשסיפרו זאת לרבינו ז"ל אמר: "הוא חוזה באשר הוא שם" כלומר רואה הוא את האדם לפי מצבו ברגע זה, ובו ברגע הרי היה ר' נפתלי מתפלל, ואילו ר' נתן ישן...

מהסיפורים הבודדים הפזורים בספר אבניה ברזל על אודות רבי נפתלי נמצא, שפעם סיפר איש לפניו בתימה על בעל בית פשוט באומן, אשר דרכו לבלות את כל יום השבת בלימוד האור החיים הקדוש, שפעם התקשה להבין ענין אחד באוה"ח הקדוש, נתחבט בו הרבה עד שנרדם על גבי השלחן כשראשו שעון על ידו, בא אליו רבינו חיים בן עטר זצוקל"ה בחלום ובאר לו את הדבר הקשה. וכאילו לא הבין ר' נפתלי את פשר פליאתו אמר: אפשר בהחלט להאמין בזה; לגודל דבקותו של בעל הבית בפירושו של האוה"ח הקדוש זכה והמחבר בעצמו נענה לו.

זכה רבי נפתלי לשיבה, ובהיותו מיוחד התלמידים של רבינו הנורא היתה השפעתו ניכרת בכל התחומים בקרב חסידי ברסלב, כשאנ"ש בעיר טשעהרין נתנו עיניהם במופלג שבצעירים הרה"ח רבי נחמן, נכד הרה"ק רבי אהרן אבד"ק ברסלב, להכתירו ברבנות עירם והוא מיאן, נסעה אמו הצדקנית לרבי נפתלי וקבלה לפניו על בנה שדחוקה לו השעה ואינו שת לבו להצעה הנכבדה. קראו אליו ושידלו בדברים עד אשר ניאות לו.

בשנת תר"כ, שמזה חמש עשרה שנה ידידו מוהרנ"ת איננו כבר בחיים, בשנתו השמונים לחייו הקדושים עלה רבי נפתלי, ממיוחדי תלמידי רבינו זצוק"ל, על ערש דוי וביום התשעה עשר לחודש אב פרחה נשמתו הטהורה ועלתה בסערה השמימה, בהותירו אחריו שם טוב ושארית בארץ, בן צדיק ממיוחדי חסידי ברסלב רבי אפרים מקרימנטשוק הנקרא וויינברג, וכמה כתבי יד חשובים, ביניהם כרך אחד של שיחות קדושות מרביז"ל, מעשיות ומשלים, שבחלקם מועתקים בספר החשוב כוכבי אור.

אותו בן חשוב הידוע בכינויו "ר' אפרים ב"ר נפתלי" מתלמידי מוהרנ"ת היה, רבי נפתלי שלח את בניו אליו כדי שיחנכם לדרך רבינו הקדוש. ר' אפרים התייחד בעבודתו את השי"ת בשקידה גדולה ובשמחה ובעומק כשרונותיו ונודע לאחד החסידים המופלאים; מדי לילה קם בחצות ו"משתים עשרה עד שתים עשרה עסק רק בתורה ועבודת השי"ת" - כביטוי אנ"ש, מאמצע הלילה עד אמצע היום היה כולו קודש לה', ואילו לאחר הצהרים עשה מלאכה ארעית, שלח ידו במסחר כדי להנות מיגיע כפיו.

מסופר, שאף בשעת משאו ומתנו דבוק היה רבי אפרים ב"ר נפתלי כולו בהשי"ת; אחד מאנ"ש שנקלע ליריד גדול מצא שם את ר' אפרים עומד ומזיל דמעות, לכשביקש לדעת את פשר בכיו שמעו משנן בלבביות יתירה קטע חשוב מהספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן העוסק בענין שמירת המחשבה מהרהורים רעים ... מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי... קטע מהגמרא שרבינו דורש בה דברים עליונים על שלושת המוחין שבאדם שיהיו בבחינת "והיה מחניך קדוש" אותו שינן לו ר' אפרים במרכז השוק הסואן כשדמעה אחר דמעה מתגלגלת מעיניו הקדושות - - -

כתלמיד מובהק למוהרנ"ת חיבר ר' אפרים ב"ר נפתלי חיבור דומה לליקוטי הלכות, ממנו נדפס רק חלק ראשון ונקרא בשם "ליקוטי אבן" מצורף לזה ספר "תפילות הבוקר" המכיל אחת עשרה תפילות על חלק מהדרושים בלקו"ה, מהם משתקפת האש הגדולה שלהבה בלבו לדרך רבינו זיע"א ואמונתו בתלמידו ז"ל. בסוף ימיו עלה ירושלימה והתיישב בה, כשמדי שנה הוא נוסע לאומן לקראת הימים הנוראים. בראש השנה שנת תרמ"ג נסע לאומן בחירוף נפש שכן היה זקן וחולה אנוש. בי"ד לחודש תשרי שלאחר מכן נסתלק ונטמן בעיר טשעהרין הסמוכה לעיר מגוריו הקודמים קרימנטשוק.

במותו ספד לו הרה"ק ר' נחמן אבד"ק טשעהרין באמרו, שכפי המובא בכתבי האריז"ל עסקו כל צדיקי הדורות בהקמת המשכן העליון, זו כבר נסתיימה במהלך הדורות; עתה עסוקים הצדיקים האחרונים בקליעת ציציות היריעות שהינה מלאכה עדינה ביותר - "ר' אפרים ידע מלאכה עדינה זו" - - -

זכרם הקדוש של הרה"ק ר' נפתלי תלמיד רבינו ובנו החסיד ר' אפרים לא יסוף מזרענו וזרע זרענו עד עולם.