רבי שמעון אומר, שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהנה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן: (אבות פ"ד)

רבי עקיבא ע"ה: רבי עקיבא אומר, שחוק וקלות ראש, מרגילין לערוה. מסורת, סיג לתורה. מעשרות, סיג לעשר. נדרים, סיג לפרישות. סיג לחכמה, שתיקה: (אבות פ"ג)

רבי מאיר אומר, הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה. והוי שפל רוח בפני כל אדם. ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה, יש (לו) שכר הרבה לתן לך: (אבות פ"ד)

תנו רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון עשרים בינונים גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא וכי מאחר שקטן שבכולן כך גדול שבכולן על אחת כמה וכמה אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף: (סוכה דף כח.)

הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה: (אבות פ"א)

שמאי אומר, עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות: (אבות פ"א)

רבי יוחנן הסנדלר אומר, כל כנסיה שהיא לשם שמים, סופה להתקים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים: (אבות פ"ד)

אמר רבי יוסי בן קסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום, והחזרתי לו שלום, אמר לי, רבי מאיזה מקום אתה, אמרתי לו, מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני, אמר לי, רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, אמרתי לו אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה. וכן כתוב בספר תהילים על ידי דוד מלך ישראל, טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, ולא עוד, אלא שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר, בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, בהתהלכך תנחה אתך, בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך, בקבר, והקיצות היא תשיחך, לעולם הבא, ואומר, לי הכסף ולי הזהב נאם יהוה צבאות: (אבות פ"ו)

שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר, אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתודע לרשות:
אבטליון אומר, חכמים, הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל: (אבות א)

אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע אם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהוא היתה לו שדה ממושכנת בעיר כותבין עליה פרוזבול רבי חוצפית אומר כותבין לאדם על נכסי אשתו וליתומים על נכסי אפטרופין. (שביעית כ"ט.)

רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר, אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת. חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן, רבי אליעזר בן הרקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן. רבי אליעזר בן הרקנוס, בור סוד שאינו מאבד טפה. רבי יהושע בן חנניה, אשרי יולדתו. רבי יוסי הכהן, חסיד. רבי שמעון בן נתנאל, ירא חטא. ורבי אלעזר בן ערך, מעין המתגבר. (אבות פ"ב)

ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר: (מכות כ"ב:)

רבי שמעון בן מנסיא אומר הנוי והכח והעושר והחכמה והשיבה והכבוד והבנים לצדיקים נאה להם ונאה לעולם מה טעמא עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תימצא עטרת זקינים בני בנים ותפארת בנים אבותם תפארת בחורים כחם והדרת זקינים שיבה ואומר ונגד זקיניו כבוד. (סנהדרין נ"ה:)

שאל רבי ישמעאל את רבי עקיבא כשהיו מהלכין בדרך אמר ליה אתה ששימשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה את השמים ואת הארץ מה היה דורש בהן אמר ליה אילו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמים שמו של הקדוש ברוך הוא עכשיו שנאמר את השמים ואת הארץ שמים שמים ממש ארץ ארץ ממש את הארץ למה לי להקדים שמים לארץ: (חגיגה י"ב א)

רבי יוסי בן רבי אבין אמרה אמר ליה אנא ניהו אמר ליה ולאו קמיה דרבי יוסי דמן יוקרת הוה שכיח מר אמר ליה (הין) [הן] אמר ליה ומאי טעמא שבקיה מר ואתא הכא אמר ליה גברא דעל בריה ועל ברתיה לא חס עלי דידי היכי חייס בריה :)

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו משה תלה בזכות אחרים שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך תלו לו בזכות עצמו שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית חזקיהו תלה בזכות עצמו דכתיב זכר נא את אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים שנאמר וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי: (ברכות י:)

תא חזי, יומא חד אערענא באתר דרב כרוספדאי, אנא וחבריא, ותקינת לן אמיה דרבי כרוספדאי מנרתא בשבעא בוצינן, ואפקת ספרא דרבי כרוספדאי, כי הוו קראן בספרא דא הכי הוו נחתין חיילא דמלאכיא לסחרא לון, כבני נשא דמתקבצין לחופה במזמוטי חתן וכלה, וקודשא בריך הוא הוה נחית בכל משריין דיליה, למשמע מלין מההוא ספרא, ואבוי דרבי כרוספדאי הוה נחית ליה קודשא בריך הוא עמיה, למשמע מלין דבריה רבי כרוספדאי, וליליא דא ליל דשבועות הוה, והכי הוה חדי קודשא בריך הוא באלין מלין כיומא דאתייהיבת אורייתא בטורא דסיני: (תיקוני זוהר קל"ו.)

יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר, עז פנים לגיהנם, ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך יי אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך: (אבות פ"ה)

רבי חנינא בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקימת. הוא היה אומר, כל שמעשיו מרבין מחכמתו, חכמתו מתקימת. וכל שחכמתו מרבה ממעשיו, אין חכמתו מתקימת:
(י) הוא היה אומר, כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו. (אבות פ"ג)

רבי אליעזר בן יעקב אומר, העושה מצוה אחת, קונה לו פרקליט אחד. והעובר עברה אחת, קונה לו קטיגור אחד. תשובה ומעשים טובים, כתריס בפני הפרענות. (אבות פ"ד)

אמר רבי שמעון, אי הני בבלאי טפשאי ינדעון מלין דרזי דחכמתא על מה קאים עלמא, וסמכוי על מה קא מתרגשן כד ישתכח בדוחקא, ינדעון שבחא דרב (המנונא) ייבא סבא כד אשתכח בינייהו, ולא הוו ידעי שבחיה, והא אשכחנא מלוי מתקשרן במלוי דשלמה מלכא ברזא עלאה דחכמתא, ואינון לא הוו ידעי שבחיה, והשתא אזלין בתר מלי דחכמתא, ולית מאן דקאים עלה ולית מאן דקרי, ועם כל דא אית בינייהו פקחין בעבורא דשתא, ובקביעותא דירחי, אף על גב דלא אתייהיב להו ולא אתמסר בידייהו. (זוהר ח"א רכ"ה.)

רבי אומר, איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עברה כנגד הפסדה. והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עברה, דע מה למעלה ממך, עין רואה ואזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין: (אבות פ"ב)

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי מימיו לא שח שיחת חולין ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא קדמו אדם בבית המדרש ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא הרהר במבואות המטונפות ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה ולא פתח אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערבי יום הכפורים... אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא. (סוכה כח)

רבי מאיר אומר, השמן תחלה לעולם. וחכמים אומרים, אף הדבש. רבי שמעון שזורי אומר, אף היין. וגוש של זיתים שנפל לתנור והסק, כביצה מכון, טהור. יותר מכביצה, טמא, שכיון שיצאת טפה הראשונה, נטמאת בכביצה, אם היו פרודין, אפלו הן סאה, טהור: (טהרות פ"ג)

רבי טרפון אומר, היום קצר והמלאכה מרבה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק: (אבות פ"ב)

שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את נדות הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי והלך וישב עמהם אמר להם מי שיש לו אויב יעני או יעשיר אמרו לו יעני אמר להם אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו אמרו טבית אמר ליבטל ובטלוה חזר ואמר להם מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא אמרו לו יכחיש אמר להם אם כן ימולו בניהם לשמונה ימים ויכחישו אמרו טבית אמר ובטלוה חזר ואמר להם מי שיש לו אויב ירבה או יתמעט אמרו לו יתמעט אם כן לא יבעלו נדות אמרו טבית אמר ובטלוה הכירו בו שהוא יהודי החזירום אמרו מי ילך ויבטל הגזרות ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים: (מעילה י"ז.)

רבי יהודה אומר, הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון: (אבות פ"ד)

אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן: (שבת דף קיט:)

לוי בן סיסי באו הגייסות לעירו נטל ס"ת ועלה לראש הגג אמר רבון העולמים אין בטלית חדא מילה מן הדין ספר אורייתא ייעלין לון ואין לא ייזלון לון מיד איתבעון ולא אישתכחון. (ירושלמי תענית פ"ג ה"ח)

והא אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ורבי יהודה בן בבא שמו שאילמלא הוא נשתכחו דיני קנסות מישראל נשתכחו נגרוסינהו אלא בטלו דיני קנסות מישראל שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזירה על ישראל שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תיחרב ותחומין שסומכין בהן יעקרו מה עשה יהודה בן בבא הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם חמשה זקנים ואלו הן רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון ורבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע רב אויא מוסיף אף רבי נחמיה כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן בני רוצו אמרו לו רבי מה תהא עליך אמר להן הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים אמרו לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל ועשאוהו ככברה: (סנהדרין דף יג:)

אבא חלפתא איש כפר חנניא אמר משום רבי מאיר תנאי קודם למעשה הרי זה תנאי מעשה קודם לתנאי אינו תנאי אלא כולה: (בבא מציעה צ"ד.)

רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר, עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהלים פב), אלהים נצב בעדת אל. ומנין אפלו חמשה, שנאמר (עמוס ט), ואגדתו על ארץ יסדה. ומנין אפלו שלשה, שנאמר (תהלים פב), בקרב אלהים ישפט. ומנין אפלו שנים, שנאמר (מלאכי ג), אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגו'. ומנין אפלו אחד, שנאמר (שמות כ), בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך: (אבות פ"ג)

רבי מתיא בן חרש אומר, הוי מקדים בשלום כל אדם. והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים: (אבות פ"ד)

רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא: (אבות פ"ג)

שלש שנים ומחצה הקיף אדריאנוס קיסר לביתר והיה שם רבי אלעזר המודעי עסוק בשקו ובתעניתו ובכל יום ויום מתפלל ואומר רבש"ע אל תשב בדין היום ולבסוף נתן דעתו לחזור אתא חד כותאי ומצאו ואמר לו אדוני כל יומין דהדא תרנגולתא מתגעגע בקיטמא לית את כביש לה: (איכה רבה פ"ב ד)

ר' אליעזר בן עזריה אומר בזכות אברהם אביהם הוציא המקום את ישראל ממצרים שנאמר כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוציא עמו בששון. (ילקוט שמעוני שמות פרק יג)

כי הא דמר זוטרא כי הוה סליק לפורייה אמר שרי ליה לכל מאן דצערן: (מגילה כח.)

אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחין בראש השנה אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה: (ראש השנה דף טז:)

רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי: (ברכות ח.)

אמר ר' יוסי הגלילי גדול שלום שאפי' בשעת מלחמה אין פותחין אלא בשלום הה"ד (דברים כ) כי תקרב אל עיר וגו': (ויקרא רבה פ"ט)

תנו רבנן מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכן כל המומתין מתודין אדם יוצא לשוק יהי דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט חש בראשו יהי דומה בעיניו כמי שנתנוהו בקולר עלה למטה ונפל יהי דומה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום לידון שכל העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול ואלו הן פרקליטין של אדם תשובה ומעשים טובים ואפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות ניצול שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו'. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה באותו מלאך לחובה ואחד לזכות ניצול שנאמר מליץ אחד מני אלף: שבת ל"ב.)

יום שמת ר' אבין נולד אבא הושעיא איש טריא וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש: (קהלת רבה פ"א י)

כד דמך רבי אושעיא איש טרייה ראו מטתו פורחת באויר היה דורו קורין עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב הקב"ה לר' אושעיא איש טרייה בוז יבוזו לו: (שה"ש רבה פ"ח ח)

היה רבי פנחס חסיד גדול וקדוש והיתה לו רחל לאשה גם היא חסידה ותהי עקרה ויתפללו להשם יתברך ונעתר לקולם ותהר, בשנה הנזכר נולד זה הנער נחמן. ותיכף שנולד התחיל לדבר פלאות ומעשה מרכבה והעולם קראו נחמן קטופא דבן כרעם ומת בן י"ב שנים:

אר"א ב"ר שמעון אם כדעת אבא למה פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ אלא מלמד ששניהן שקולין זה כזה בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויעקב ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקב וגו' מלמד ששלשתן שקולין זה כזה בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן ובמקום אחד הוא אומר (שמות ו) הוא אהרן ומשה מלמד ששניהן שקולין זה כזה בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב ובמקום אחד הוא אומר (במדבר יד) כי אם כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון מגיד ששניהן שקולין זה כזה: (בראשית רבה פ"א)

תני ר' חייא, אברהם אברהם. יעקב יעקב. משה משה. שמואל שמואל. לשון חבה ולשון זירוז. ר' אליעזר אומר, לו ולדורות. אין דור שאין בו כאברהם. אין דור שאין בו כיעקב. אין דור שאין בו כמשה. אין דור שאין בו כשמואל: (מדרש שמואל פרשה ט)

פתח אליהו ואמר, רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עלאה על כל עלאין, סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל, אנת הוא דאפיקת עשר תקונין, וקרינן לון עשר ספירן, לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין, ועלמין דאתגליין, ובהון אתכסיאת (נ"א אתכסייא) מבני נשא, ואנת הוא דקשיר לון, ומייחד לון, ובגין דאנת מלגאו, כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאלין עשר, אתחשיב ליה כאלו אפריש בך: (הקדמה לתיקוני הזוהר)

מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים זה יוסף הצדיק שהיתה אשת פוטיפר מפתה אותו ושלט ביצרו אמר לו הקב"ה לא שמעת לה חייך שאני ממליכך על מצרים והכל נשמעים לך שנאמר ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה: (ילקוט שמעוני שמואל ב פ' כ"ג)

יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו: (יד החזקה הלכות יסודי התורה פ"א א)

"הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל" (תהלים י"ג ב) פרש"י: "הנה אלה רשעים" - הם ועוברים על תורתו והרי הם שלוים בעולם ומגדילים כח ועושר. ושלוי עולם - לשון שלוה. "השגו" - הגדילו, ומנחם פירש ישוב עמו הלום, ישוב הרשע להלום את עמו של הקדוש ברוך הוא והראשון למדתי מדבריו של רבי מאיר בר יצחק שליח צבור זצ"ל:

דבור ראשון של עשרת הדברות, להאמין שיש אלוה, הוא המציא כל הנמצאים מן האין ומן האפס המוחלט, והוא יתברך משגיח בכולם ומושל בהם ומנהיגם, שנאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ', ב'). וזו אחת משש מצוות-עשה שכתב הרב רבי אהרן בספר החנוך (סימן כ"ה) שחיובן תמידי שלא יפסקו מעל האדם איפלו רגע אחד בכל ימיו. ומי שלא יאמין בזה, נקרא כופר בעיקר, ואין לו חלק לעולם-הבא. (ממנין תרי"ג). (ספר רחרדים פרק ט)

יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר: (שו"ע אורח חיים סימן א א)

ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים: אמר כי גם מדת הדין זכרו לטובה, ולא עוד אלא שעל ידי שאלהים הוא מדת הדין העביר רוח - הוא רוח אלהים - על הארץ, שהיה ראוי להרעיש הארץ, ואדרבה על ידי כן וישוכו המים: (תורת משה בראשית ח א)

"ותשק ערפה לחמותה" (רות א י"ד) כי ראה כי אין לב חמותה עליה ולבה איננו שלם בגרות שקבלה עליה בחברת רות במאמר "כי אתך נשוב לעמך" כמו שבארנו שם, נשקה לה להפרד ממנה: (שורש ישי)

האדם ראוי שיתדמה לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה, צלם ודמות. שאלו ידומה בגופו ולא בפעולות, הרי הוא מכזיב הצורה ויאמרו עליו צורה נאה ומעשים כעורים. שהרי עיקר הצלם והדמות העליון הן פעולותיו, ומה יועיל לו היותו כצורה העליונה, דמות תבנית אבריו, ובפעולות לא יתדמה לקונו. לפיכך ראוי שיתדמה אל פעולות הכתר, שהן י"ג מדות של רחמים עליונות ורמוזות בסוד הפסוקים (מיכה ז', י"ח-כ'): "מי אל כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא; ישוב ירחמנו יכבש עונותינו ותשליך במצלות ים כל חטאתם; תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם". אם כן ראוי שתמצאנה בו י"ג מדות אלו. (תומר דבורה פ"א)

ובזה יובן ברייתא דרבי מאיר (אבות פרק ו' משנה א') כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, כי בעוסקו בתורה בכונתו זאת, הרי הוא כאלו קיים כל תרי"ג מצות, כיון שהוא לומד על מנת לעשות כל האפשר בידו לקים, הקדוש ברוך הוא מעלה עליו כאלו קיימם, כיון שאינו חסר מצידו, שהקדוש ברוך הוא יודע מחשבתו הטובה שבבוא המצוה לידו קימנה, כמו שכתוב (ברכות סא, ב) על רבי עקיבא שהיה אומר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ועכשיו שבא לידי לא אקימנו. (ראשית חכמה הקדמה)

מי שהיה ניעור כל הלילה עוסק בתורה צ"ל ברגע חצות ק"ש שעה"מ, ואח"כ יאמר ברכות השחר חוץ מברכת התורה שיאמר אותה כשיאיר היום, אבל אם ישן וקם בחצות צ"ל כל הברכות וגם ברכת התורה ואח"כ יאמר תיקון חצות: (מנהגים)

ענוה יתירה צריך האדם לנהוג בלימודו, שלא יתגאה בתורתו חס ושלום, ויהיה עניו ויודה על האמת. גם לא יתבייש ללמוד מכל אדם ולקבל האמת ממי שאמרו, ועל דבר שאינו יודע לא יתבייש לשאול אפילו מהקטן ממנו קל וחומר מהגדול. אמר החכם, שאלת החכם חצי חכמה: (של"ה שער האותיות ענוה)

"בא אל שפחתי אולי אבנה ממנה" (בראשית ט"ז ב) מי שעוסק בתורה ועבודה שלא לשמה נקרא בחינת שפחה, וזהו בא אל שפחתי היינו שילמוד ויעסוק בתורה אף שלא לשמה, אולי אבנה ממנה היינו שהשכינה אומרת כן, אולי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. (דגל מחנה אפרים בשם רבי נחמן הרדינקר)

בזמן פטירת הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ שהה באותה שעה תלמידו הרה"ק רבי יעקב שמשון משפיטובקה זי"ע בארץ ישראל, ובחלומו ראה את השכינה בדמות אשה בוכה ומצטערת על בעל נעוריה, שיה לה בעל ומת, והקיץ משנתו ואמר לחבריו אין בעולם בעת מי שיהיה בעלה דמטרוניטא אלא הקדוש רבי פנחס מקוריץ, ובודאי נסתלק בלילה ההוא וקרע ובירך, ובכה בכיות רבות כי היה רבו, ואחר זמן נודע שנתאמתו דברים אלו מכוון באותו לילה. (נתיב מצוותיך שער היחוד שביל ד)

נחשב בין גדולי החברייא תלמידיו ומקורביו של הרה"ק בעל התניא והשו"ע, תלמידיו של בעל הרב בעל התניא נמנעו מלהכתירו כרבי ואדמו"ר היות והרב בעל התניא אמר עליו שהוא מופשט לגמרי מהעולם הזה: (אור הגליל)

הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד, על האמת, ועל הדין, ועל השלום, נראה לי בסייעתא דשמיא, אמת הוא חלק מצות עשה, ודין הוא חלק מצות לא תעשה, ושלום הוא חלק מצות דרבנן, שעל ידם ישא ה' פניו לישראל, וישם להם שלום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, איך לא אשא פנים לישראל שאני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת, והם דקדקו עד כזית ועד כביצה, כי מאחר דחכמים החמירו בגדרים וסייגים, בזה נעשה שלום לישראל מן המקטרגים, שאין יכולים לקטרג ולומר מדוע תשא פנים להם לקבלם בתשובה, ולהאריך להם עד שישובו בתשובה, וכמו שכתבתי במקום אחר בזה: (בן איש חי שנה ראשונה פ' שמיני)